א' תמוז ה'תשע"ז

פיזדרי PYZDRY

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: קונין
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 4,614

·  יהודים בשנת 1941: כ-500

תולדות הקהילה:
 

אחת הערים העתיקות בנפת קונין. ב- 1247 קבלה פיזדרי מעמד של עיר והיתה מרכז מסחרי חשוב. במאות 15 ו- 16 ירד מעמדה של פיזדרי. ב- 1870 איבדה מעמד של עיר והפכה שוב לישוב עירוני ב- 1919. המצאותם של יהודים בפיזדרי נזכרת כבר ב- 1387. ר' ישראל איסרלין (1400- 1470) מתיחס לקהילת פיזדרי בספרו "תרומות דשן". ראשי הקהילה של פיזדרי מלאו תפקיד חשוב בעבודתו של ועד ארבע ארצות. במאות 17 ו- 18 גרו יהודים ברובע מיוחד ובו מספר רחובות. היהודים בלטו בפעילות כלכלית בפיזדרי והיו בין מקימי טחנות קמח, מפעלים לעיבוד עורות ובתי מלאכה לאריגה. ב- 1764 נמצאו בפיזדרי בעלי מלאכה יהודיים: 29 חייטים, 4 פרוונים, 5 קצבים, 3 ספרים ואופה אחד. מספר יהודים התפרנסו בתקופה זו מהובלת מטענים. במאה ה- 19 גדל חלקם של היהודים במסחר. בראשית המאה ה- 20 חלה ירידה במצב הכלכלי של הקהילה ומספר התושבים היהודים בפיזדרי הצטמצם. עוד לפני אמצע המאה ה- 18 היתה בפיזדרי קהילה עצמאית על מוסדותיה: בית כנסת, בית מדרש ובית עלמין. ב- 1782 שימש כרב הקהילה ר' רפאל, בעל "אור לישרים". ב- 1795 ישב על כס הרבנות ר' נחמן מאמשטרדם. בראשית שנות ה- 70 של המאה ה- 19 נבחר ר' בער לבנטל לרבה של פ. אחריו ב- 1877 כיהן במשרה זו ר' מרדכי דוד. ר' חיים צבי קאנטור נתמנה לרבה של פיזדרי ב- 1905 והמשיך לכהן גם בין שתי מלחמות העולם. תהליך דלדולו של הישוב היהודי בפיזדרי מבחינה כלכלית נמשך בין שתי מלחמות עולם. גרמו לכך, בין היתר, התנכלויות של האנטישמים המקומיים ופיתוח רשת חנויות מתחרה של הפולנים. תופעות אלה גברו בשנות ה- 30. ב- 1936 נרצח בידי האנדקים בעל אחוזה יהודי מרקוס נלקן בכפר הסמוך לפיזדרי. למרות מצב ירוד זה נתקיימו החיים הציבוריים והפוליטיים בפיזדרי וגילו פעילות חוגים ציוניים ואנשי אגודת ישראל. בבהירות לקהילה ב- 1931 קיבלו הציונים 2 מנדטים אגודת ישראל - 2 ובלתי מפלגתיים 2 מנדטים. אחרי כיבוש העיירה בידי הגרמנים במחצית הראשונה של ספטמבר 1939 נפגעו יהודי פיזדרי מכל הגזרות שהיו נהוגות בשלב זה ע"י השלטונות הנאציים: הגבלות תנועה, החרמת רכוש, קנסות כספיים ועבודת כפייה. היודנראט שהוקם בסוף 1939 ערך לפי דרישת הגרמנים רשימה של כל בני הקהילה ונצטווה לספק מכסות עובדים לסלילת כבישים, לתיקון גשרים ולעבודה חקלאית באזור. עד אמצע 1940 נמצאו היהודים בגיטו במקום, ובלילה שבין 18.7.1940- 17 גורשו לכפרים ז'גוב, גרודז'ייץ ולעיירה זאגורוב, וגורלם כגורל כל יהודי נפת קונין.