ג' חשון ה'תשע"ח

פיליצה PILICA

עיירה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: אולקוש
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: 2,000

תולדות הקהילה:
 

פ' נזכרת לראשונה בתעודות מן המאה ה-12. במאה ההיא הקים בה אטון, חותנו של המלך ולדיסלאב יאגלו, כנסייה וארמון. האצילים בעלי המקום הרחיבו את הארמון מפעם לפעם. (בסוף המאה ה-19 עבר הארמון הזה לרשותו של יעקב אפשטיין, בנקאי יהודי ידוע מוורשה).
במאה ה-16 היתה פ' עיירה בינונית בגודלה. היו בה אז שתי טחנות קמח וכ-20 בעלי מלאכה (ביניהם 3 אופים, 3 אורגים, שני חייטים, שני נפחים, שני קצבים ומסגר) ו-6 מתמחים ושוליות.
על-פי המשוער קיבלה פ' מעמד של עיר באמצע המאה ה-16, אבל אין בידינו תיעוד על כך. במאה ה-17 היא היתה מרכז כנסייתי וישב בה הגמון. ב-1632 הוקם בפ' בית-חולים נוצרי. באמצע המאה ה-17 נפלה פ' בידי הפולשים השוודים, שזרעו בה הרס וחורבן, וגם לאחר שנסוגו לא השתקמה במשך זמן רב. רק האצילים לבית וסל, שרכשו את פ' ב-1971, השקיעו מאמצים גדולים בשיקום ופיתוח, ותוך שנים מעטות הפכו את העיירה למרכז סחר ומלאכה אזורי. מאותו הזמן לערך הורשתה פ' לקיים יריד שנתי אחד ושני ימי שוק בשבוע. עם חלוקתה של פולין, בסוף המאה ה-18, סופחה פ' לאוסטריה, בשנים 1807-1813 נכללה ב"נסיכות ורשה" שייסד נפוליאון, וב-1815 צורפה למלכות פולין הקונגרסאית.

 

היהודים עד סוף מלחמת העולם הראשונה

בראשית המאה ה-17 היה בפ' יישוב יהודי קטן, כנראה מן התקופה שהוענקו לה זכויות עיר. ב-1662 השתלטו נוצרים על בית-הכנסת והפכוהו לבית-תפילה שלהם. בשנת 1781 קיבלו יהודי פ' פריווילגיה שהבטיחה להם בין השאר את חופש המסחר. בתעודה פולנית מן הזמן ההוא נאמר שיהודים השתקעו בפ' בהמוניהם, ששלטו במסחר המקומי שהתנהל בעיקר בכיכר העיר, ושהיו בעליהם של בתים רבים ליד הכיכר. האצילים -לבית וסל, בעלי העיר, החכירו ליהודים את גביית המסים. ואולם רוב יהודי פ' התפרנסו ממסחר לסוגיו וממלאכה. היו ביניהם סוחרי תבואה גדולים שהיו להם מוניטין בכל האזור. יהודי מקומי, יואכים (חיים) סלמונוביץ, חכר את בית-המרזח המקומי ואת ייצור היי"ש ושיווקו (ה"פרופינאציה"), ואחיו הירש סלמונוביץ חכר מפעל לייצור נייר, מפעל לייצור נרות שעווה ואת המונופולין להפקה ומכירה של מלח.
במרוצת המאה ה-19 גדל מספר היהודים בעיירה והם מילאו תפקיד רב חשיבות בפיתוחה ובתיעושה. בשלהי המאה ה-19 כבר מנתה פ' כ-4,000 תושבים והיו בה כמה מפעלי ייצור - 3 טחנות קמח רגילות וטחנה רביעית שהופעלה בקיטור, מנסרה, מפעל לעיבוד נייר, בית-חרושת לאריגי צמר, בית-חרושת לשמרים ולעמילן, מבשלת בירה ומפעל לייבוש לתת. כ-300 מתושבי העיירה מצאו את פרנסתם במפעלים האלה, שהיו ברובם של יהודים. גם המסבאות בעיירה היה רובן ככולן בידי יהודים. בתקופה זו נוסדו בפ' כמה צכים וגילדות של בעלי מלאכה למקצועותיהם.
בעלי העיר, האצילים לבית וסל, אישרו את מינויו של ר' אלעזר ב"ר אריה לייב רוקח (1758-1833), מחבר "שמן רוקח", לרב הקהילה, בתמורה להלוואה גדולה שנתן להם (180 דוקאטימן, והבטיחו לו שימשיך לכהן בתפקידו עד שיפרעו את החוב במלואו. בשנת 1800 עזב את המקום ועבר למורוויה ואחר-כך כיהן בסנטוב שבהונגריה. במשך שנים רבות אחרי צאתו של ר' אריה לייב נשארה הקהילה ללא רב והסתפקה בדומ"ץ.
באמצע המאה ה-18 כבר היתה בפ' קהילה יהודית בינונית בגודלה, שהיתה מעורה בענייני ציבור של האזור כולו ונטלה חלק בכינוסי "ועד המדינה" ו"ועד דד' ארצות". בשנים 1760-1764, זמן קצר לפני שפורק (ב-1765), התכנס הוועד בפ'. לקראת סוף המאה ההיא כבר מנתה קהילת פ' יותר ממאה משפחות.
במחצית השנייה של המאה ה-19 הוקם בפ' בית-כנסת חרש, במקום המבנה הישן מן המאה ה-17 שהוסב בשעתו לקפלה נוצרית. באותו הזמן לערך קודש גם בית-עלמין. כנראה שבתקופה הזאת התחדשה הרבנות בפ'. מבין רבני העיירה ידועים לנו בשמותיהם ר' יוסף ניימינץ, מחבר "מעשה חושב" (נפטר ב-1800); ר' אברהם צבי הירש, מחבר "ברית אברהם" (נפטר ב-1818), שעבר ב-1812 לפיוטרקוב. הרב אברהם צבי הירש כבר היה חסיד, וכך גם הרבנים שבאו אחריו. ר' לוי יצחק, חסיר קוצק, כיהן בה ברבנות עד שעבר לזדונסקה-וולה. אחריו כיהנו בפ' ר' יחיאל דנציגר, לימים מייסדה של חסידות אלכסנדר (נפטר ב-1894); ר' פנחס אליהו רוטנברג, בן-אחיו של ר' יצחק מאיר מגור (נפטר ב-1903); ובן-דודו ר' פנחס מנחם יוסטמן, מחבר "שפתי צדיק", שב-1905 היה גם לאדמו"ר (נפטר ב-1920 בעת שכיהן בצ'נסטוחובה). בחסידות קנה לו שם גם ר' יעקב ("האופה מפילץ"), ש"החוזה מלובלין" העריכו מאוד.
פרנסי הקהילה בסוף המאה ה-18, יעקב מארז ובנימין בינוש יוזפוביץ, נמנו עם ראשי השתדלנים לטובת היהודים ב"סיים ארבע השנים". אחד מהם היה גם נציג היהודים במועצת העיר.
ב-1894 התארגנה בפ' קבוצה ציונית ראשונה, וב-1897 נוסד סניף "חובבי ציון". כעבור שנים מעטות נוסדו גם סניפי "המזרחי" ו"פועלי ציון".
בראשית המאה ה-20 גברו הלכי הרוח האנטישמיים בפ'. הסוחרים ובעלי המלאכה הפולנים התאגדו באיגוד קואופרטיבי משלהם, שבאמצעותו קיוו לזכות בעדיפות בתחרות העסקית ולדחוק את רגלי היהודים. בשנת 1911 הסתערו איכרים מכפרי הסביבה על בתי היהודים, ניפצו שמשות ובזזו רכוש.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלטו רבים מיהודי פ'. הנותרים בעיירה סבלו מידם הקשה של הקוזקים מחיל המצב הרוסי בפ'. באותו הזמן פרצו בעיירה שתי שרפות גדולות ורבים מבתי היהודים עלו באש, ומלבד כל אלה פרצה במקום מגפה.

 

היהודים בין שתי מלחמות העולם

רבים מן היהודים שנמלטו מן העיר בשנות המלחמה לא שבו עוד לפ', והאוכלוסייה היהודית וגם הכללית התמעטה. גם בתקופה זו הוסיפו היהודים לעסוק במשלחי ידם המסורתיים, המסחר והמלאכה, לרבות תעשייה זעירה. מקצתם היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר עורכי-דין ורופאים. המשבר הכלכלי שפקד בתקופה זו את פולין כולה פגע בראש ובראשונה ביהודים. רשיונות העסק - לשיווק סחורות מונופולין (טבק ומשקאות חריפים), להחזקת מסבאות וכו' - נשללו מהם באמתלאות אלה ואחרות, והקואופרטיבים והחנויות של הפולנים, שהלכו והתרבו, גברו על היהודים בתחרות הכלכלית. בשנת 1930 היו בעיירה 8 חנויות של פולנים ו-68 חנויות של יהודים; כעבור 5 שנים הגיע מספר החנויות שבידי לא-יהודים ל-18, וגם היקף העסקים שלהן גדל.
הקהילה התגייסה לעזרת הנצרכים וייסדה כמה מוסדות אשראי חדשים, בסיועו של הג'וינט. בשנת 1922 חידשה "קופת גמילות חסדים" הוותיקה את פעילותה. הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים ייסדו אגודה משלהם, "יד חרוצים", ופתחו קופות גמ"ח בעבור חבריהם. ב-1926 נוסד בנק יהודי קואופרטיבי. בשנות ה-30 החריפה מצוקתם הכלכלית של יהודי פ'. ב-1936 פנו כ-300 משפחות אל מפעל "קמחא דפסחא" בבקשת עזרה לקראת חג הפסח, וכעבור שנה גדל מספר המשפחות שנזקקו לסיוע כזה ל-470.
בשנת 1924 השתקע בפ' האדמו"ר ברוך קלונימוס ב"ר אליעזר הלוי הורוביץ-שטרנפלד (1885-1942) מחנצ'יני, שכיהן גם כרב הקהילה.
הציונים, שהיו פעילים בפ' עוד בראשית המאה, היו בתום מלחמת העולם הראשונה לגורם המרכזי בחיי הקהילה. ב-1923 נוסד סניף מקומי של סיעת ה"התאחדות", שחבריה התאחדו בראשית שנות ה-30 עם "פועלי ציון". בשנת 4391 מנתה המפלגה המאוחדת 180 חברים. ל"ציונים הכלליים", היו באותה עת כ-150 חברים. "המזרחי" היתה בשנות ה-20 מצומצמת מאוד בהיקפה, אך בשנות ה-30 התחזקה. בעיירה היה גם סניף של הרוויזיוניסטים. לצד המפלגות הציוניות פעלו בפ' גם כמה תנועות נוער. "השומר הצעיר" ייסדה בראשית שנות ה-20 קן בפ', ב-1930 נוסד קן של "הנוער הציוני", ומלבדם פעלו בק' התנועות "עקיבא", בית"ר, "גורדוניה" ו"החלוץ". נשות הקהילה היו פעילות בסניף ויצ"ו, שעסק בעיקר בענייני סעד וחינוך.
על יחסי הכוחות במחנה הציוני בפ' ניתן ללמוד מתוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים. בבחירות 1927 זכתה סיעת ה"התאחדות" ברוב, 104 קולות, "הציונים הכלליים" קיבלו 33 קולות ו"המזרחי" קול אחד. בשנת 1931 זכתה ה"התאחדות" ב-238 קולות, הרוויזיוניסטים קיבלו 116 קולות, "הציונים הכלליים" - 63 ו"המזרחי" 3. בבחירות 1933 זכתה "הליגה של ארץ-ישראל העובדת" ב-154 קולות, הרוויזיוניסטים קיבלו 125 קולות, "הציונים הכלליים" 105 ו"המזרחי" 14.
הציונים פיתחו פעילות ערה גם בתחומי החינוך, התרבות והספורט. רוב ילדי הקהילה למדו בתקופה זו בבית-הספר היסודי הממלכתי. הציונים ייסדו בעיירה בית-ספר תיכון של רשת "תרבות", אך הוא נפתח ונסגו חליפות. ליד סניף "הציונים הכלליים" היתה ספרייה. בעיר היה גם מועדון ספורט של "מכבי". בראשית שנות ה-30 התכוונו הציונים להקים "בית עם", וכבר רכשו מגרש בעזרת תרומות של בני פ' בארצות-הברית, אבל לא ידוע לנו דבר על מימוש התכנית.
בשנת 1922 נוסד בפ' סניף "אגודת ישראל". ב-1926 הקימו אנשי ה"אגודה" בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב", שלמדו בו עם פתיחתו כ-120 תלמידות. בעיירה היה גם סניף לא גדול של ה"בונד", ואחדים מן היהודים היו פעילים במפלגה הקומוניסטית הלא-חוקית.
על יחסי הכוחות בין המפלגות והזרמים השונים בקהילה יעידו תוצאות הבחירות לוועד הקהילה. בשנת 1931 זכו "הציונים הכלליים" ו"המזרחי" כל אחת בשני נציגים בוועד (מחצית חברי הוועד), "אגודת ישראל" קיבלה שני מקומות ורשימה בלתי-מפלגתית שהיתה מקורבת לציונים זכתה אף היא בשני נציגים. הציונים יחד עם הבלתי-מפלגתיים שתמכו בהם זכו אפוא ב-6 מכלל 8 המקומות בוועד.
בבחירות 1927 למועצת העיר קיבלו היהודים 8 מכלל 18 המנדטים, אבל בשנת 1933 ירד כוחם לכדי מחצית (שני מנדטים קיבלו וציונים ושניים - האורתודוקסים). בשנת 1936 נתרבו מאוד הפגיעות האלימות ביהודי הכפרים הסמוכים וברוכלים יהודים מפ' שסבבו בכפרים עם מרכולתם. גם בפ' עצמה פשטה האנטישמיות האלימה, החרם הכלכלי על בעלי עסקים יהודים הלך והתהדק, ולא פעם אירע שבריונים תקפו ואף פצעו יהודים.