ג' סיון ה'תשע"ז

פלאוונו PLAWNO

עיירה בפולין
מחוז: לודז'
נפה: ראדומסקו
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 1,556

·  יהודים בשנת 1941: כ-400

תולדות הקהילה:
 

פלאוונו היתה עיירה זעירה של האצולה, היא זכתה במאה ה- 16 במעמד-עיר, אולם רק משניתנה לה הפריווילגיה העירונית בפעם השנייה ב(- 1619), הגדילה במידת-מה את כוחה הדמוגראפי והכלכלי במאה ה- 18 היה בעיירה ציבור יהודי קטן. בעיירה נערכו במרוצת השנה 12 ירידים. השתתפו בהם - כפי שהשתתפו בשוק השבועי- יהודים סוחרי סוסים ובקר מן הסביבה. גם בין הסוחרים היהודים שבמקום היו סוחרי בקר וסוסים, ויתרם סחרו בברזל, בעורות ובתוצרת חקלאית. שאר היהודים היו בעלי מלאכה, פועלים שכירים, ואחדים ניהלו פונדקים.

המיבנה המקצועי של האוכלוסיה היהודית בשנים 1764- 1848

#3# השנה
#1# הפרנסה #2# 1764 #3# 1793 #4# 1830 #5# 1848
#1# מסחר #2# - #3# 1 #4# 13 #5# 14
#1# פונדקאות #2# 1 #3# 2 #4# 1 #5# 1
#1# מלאכה #2# 2 #3# 2 #4# 8 #5# 15
#1# מקורות פרנסה אחרים #2# (?) #3# (?) #4#(?) #5# 19

בין בעלי המלאכה נמצאו ב- 1848: 3 חייטים, כובען, 2 בורסקאים, זגג, צורף, 2 קצבים, 2 אופים. ב- 1870 ניטל מפלאוונו היורדת מעמד-העיר. ב- 1871 פרצה דליקה וכמעט כל בנייניה של פלאוונו עלו באש. בהקשר לכך נמנתה פלאוונו עם המקומות המעטים שבהם היתה האוכלוסיה היהודית במאה ה- 20 פחותה משהיתה במחצית השנייה של המאה הקודמת. מסוף המאה ה- 18 היתה פלאוונו קהילת עצמאית. לקהילת פלאוונו השתייכו גם יהודים יושבי 6 כפרים סמוכים. בשנים מסויימות עלה מספר יהודי הכפרים על אלה שבעיירה. בשלהי המאה ה- 18 נבנה בית-כנסת, כולו עץ; הוא עלה באש בשריפה הגדולה ב- 1810. כעבור שנים אחדות נבנה בית-כנסת חדש, ועל ידו - בניין לחדר. בגלל גידולה האטי של האוכלוסיה היהודית, משום מקורות-הפרנסה הדלים, נבצר מהקהילה לפתה את מוסדותיה. בראשית המאה ה- 19 השיגה ידה של הקהילה לקיים לכל היותר דיין ואם העסיקו רב הרי היה בעל סמכויות בינוניות. הדיין או הרב של פלאוונו חלש גם על גידלה הסמוכה. בשנות ה- 20 למאה ה- 19 כיהן כדיין בפלאוונו ר' שמואל גוטרמן, ובשנות ה- 30 כיהן כרבה ר' נטע לרנר. החל ב- 1848 ישב על כס הרבנות ר' אליהו וייליצ'קר ואחריו ר' ישראל קלינגר - שניהם לא נחשבו לגדולי תורה בזמנם. בעשורים האחרונים למאה ה- 19 ישבו על כס-הרבנות בפלאוונו אישים בולטים יותר, כר' אברהם קליינפלאץ, בעל "צלותא דאברהם" - חידושים ליורה- דעה פיוטרקוב (1895), וכן ר' בריש פוטישמאכר, בעל "יד הלוי" ו"חידושי סוגיות" פיוטרקוב (1907). הרב האחרון בפלאוונו, נצר משושלת ראדומסק, האדמו"ר ר' יצחק מרדכי הכהן רבינוביץ', היה הדגול בין רבני העיירה. הוא חיבר את הספרים "אהל שלמה" פיוטרקוב (1924), "עטרת שלמה" פיוטרקוב( 1926) ו"אהל שלמה" חלק ב' פיוטרקוב (1935). ספרים אלה כוללים את תורתו ותולדותיו של האדמו"ר ר' שלמה מראדומסק. מלבד אלה פרסם ר' יצחק מרדכי את הספר "בית שלמה" פיוטרקוב (1927), ובו חידושים למסכות יבמות, כתובות וקידושין של ר' שלמה מפארניטשעוו, סבו של ר' שלמה מראדומסק. השפעת אישיותו הדגולה של ר, יצחק מרדכי על הציבור היהודי במקום חזקה היתה. לפני מלחמת העולם ה- I הוא ייסד ישיבה, ואף הורה בה פרק. קרוב לוודאי, כי הנאצים נכנסו לפלאוונו ב- 2.9.1939. ב- 4.9.1939 נורו על ידי הנאצים 7 יהודים, מהם 6 בבית של משפחת הוברמן (4 בני משפחה זו, הרב ר' יצחק מרדכי רבינוביץ' ושמחה טורנר); באותו יום נורו בפארק של האחוזה בפלאוונו 5 פולנים ויהודי דוטקייביץ'. כעבור זמן קצר הועסקו יהודי פלאוונו- יחד עם יהודי העיירה גידלה והכפרים הסמוכים - בעבודות-עפר בחופי הנהר וארטה. הגרמנים דחסו אותם לצריפים קטנים, מזוהמים. מחנה זה נמצא, כפי הנראה, בתחום גידלה, אשר באוגוסט 1941 התאחדה עם פ, ליחידה אדמיניסטראטיבית אחת (יחד היו בה כ- 600 יהודים). בסוף ספטמבר או בראשית אוקטובר 1942 הועברו כל היהודים האלה אל הגיטו בראדומסקו; גיטו זה חוסל ב- 12.10.1942- 10 וכל היהודים המרוכזים שם הוסעו למחנה- ההשמדה בטרבלינקה.