ד' תמוז ה'תשע"ז

פצ'ניז'ין PECZENIZYN

עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: קולומיאה
אזור: גאליציה המזרחית
במרחק כ- 10 ק"מ מקולומיאה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 5,984

·  יהודים בשנת 1941: כ- 1,330

תולדות הקהילה:
 

העיר פצ'ניז'ין, המרוחקת מקולומיאה ב- 10 ק"מ, הוקמה במאה ה- 18 כעיר פרטית של האצולה. התפתחותה חלה במאה ה- 19, בעיקר בשנות ה- 80, עת נתגלה נפט בסביבתה. לקראת סוף המאה היו בסביבה כ- 90 בארות, ומאחדות מהן הופקו כ- 300 חביות נפט ליום. במפעלי הנפט הועסקו אז כ- 1,000 פועלים. אולם כבר בתחילת המאה ה- 20 אזלו מקורות הנפט, וכיוון שכך הלכו ופחתו אוכלוסי העיירה. בעת מלחמת-העולם הראשונה גרמו הכובשים הרוסים הרס רב בפצ'ניז'ין, וזו לא התאוששה עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה; אף כי זמן מה היתה פצ'ניז'ין מקום מושבה של הנפה הועלו הצעות לשלול ממנה מעמד של עיר ולהופכה ליישוב עירוני או לכפר. היהודים ישבו בפצ'ניז'ין כבר במאה ה- 18; יעיד על כך בית- הכנסת בנוי-העץ אשר הוקם ב- 1750 ונותר מאותה תקופה. ראשוני היהודים בפצ'ניז'ין עסקו בחכירה, בפונדקאות, במסחר ובמלאכה. עם גילוי מקורות הנפט בסביבת פצ'ניז'ין ב- 1878, הלך וגדל היישוב היהודי והגיע לשיאו בשלהי המאה ה- 19 בערך. כ- 500 מיהודי המקום עבדו כפועלים, פקידים או כמשווקים בתעשיות הנפט. חלק מהם השתכרו 5 כתרים ויותר ליום-עבודה - סכום ניכר לפי תנאי הזמן והמקום. היישוב היהודי בפצ'ניז'ין אז נחשב כיישוב החי ברווחה, אולם הפקת הנפט הלכה ופחתה וערב מלחמת-העולם הראשונה יבשו הבארות כמעט לחלוטין, ובכך אזלו גם מקורות הפרנסה ליהודים רבים. עתה החלו הללו להגר לערים גדולות יותר ואל ארצות מעבר לים. במלחמת-העולם הראשונה נהרסה העיר בחלקה, והיהודים שעזבוה לא חזרו אליה בתום המלחמה. מגמה זו נמשכה עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה. ב- 1935 נמסר על הדחקות והעוני שבו היו שרויים כ- 90 אחוז מאוכלוסי היהודים. יעיד על כך, בין היתר, היקף פעולתה של קופת גמ"ח. ב- 1929 ניתנו מטעמה 52 הלוואות בסך כולל של 3,875 זלוטי. ב- 1933- 1934 הוענקו רק 8 הלוואות בסך כולל של 390 זלוטי, וכעבור שנה חדלה הקופה מלהתקיים. בשנות ה- 30 גברה התחרות של הקואופרציה האוקראינית בסוחר ובבעל- המלאכה היהודי, והאחרונים לא עמדו בתחרות זו. כן הלכה וגברה התעמולה האנטי-יהודית והקריאות לחרם על המסחר היהודי. ב- 1937 הרשו השלטונות לקיים אך 5 איטליזים כשרים (על-פי גזירת השחיטה הכשרה), ומספר קצבים יהודים נותרו בלא מקור פרנסה. נתערער גם הבטחון בעיר ובסביבה. ב- 1933 נרצחה המורה לעברית בפצ'ניז'ין, שכטר, בלכתה בדרך מקולומיאה לפצ'ניז'ין. תחילה היתה קהילת פצ'ניז'ין מסונפת לקהילת קולומיאה, ואולם בעשורים הראשונים למאה ה- 19 היתה לעצמאית. ב- 1848 קבע את מושבו בפצ'ניז'ין ר' צבי-הירש הגר ב"ר דוד מזאבלוטוב, שהוכתר בשני כתרים - כתר רב וכתר אדמו"ר. ר' צבי-הירש הקים בית-מדרש, בו התפללו חסידיו מבני פצ'ניז'ין והבאים ממקומות אחרים. את כסאו ירש בנו ר' גרשון האגר, והוא ישב עליו עד פרוץ מלחמת- העולם הראשונה. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם כיהן ברבנות בפצ'ניז'ין ר' בן-ציון שפירא. בתקופת שיגשוגו של היישוב היהודי, לקראת סוף המאה ה- 19, טופחו מוסדות הקהילה והחברות המסורתיות על-ידי ועד הקהילה וכן נתמכו בידי נדבנים אמידים מבני המקום. בתום מלחמת-העולם הראשונה עזר הג'וינט בשיקום היישוב, אולם כשפסקה התמיכה, התקשה ועד הקהילה לקיים את מוסדותיו. מ- 1923 ואילך לא שילמה הקהילה את משכורתו של הדיין ואת דמי הגימלאות לאלמנת השוחט, ושניהם חיו על האחוזים שהקציב השוחט דאז מדמי-השחיטה. ליתומים דאג ועד אזרחי, שאסף תרומות בהזדמנויות שונות בין תושבי המקום. במועצת העיריה שנבחרה ב- 1934 היו 4 נציגים יהודים מכלל 16 נבחרים. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הוקמו בפצ'ניז'ין אגודות ציוניות וארגוני-נוער (אחוה, עקיבא, בית"ר, הנוער הציוני, השומר הצעיר). ליד ארגון-נשים "התקוה" התקיים חוג דראמאטי, שהציג ביידיש ובעברית. בית-ספר עברי משלים התקיים בתמיכת הארגונים הציוניים. כאמור, נרצחה ב- 1933 המורה של בית-ספר זה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 קיבלו הציונים הכלליים 116 קולות, המזרחי - קול אחד, רשימת ארץ-ישראל העובדת - 112, והציונים הראדיקאלים - 10 קולות. אין בידנו מידע כללי על גורל היישוב היהודי בפצ'ניז'ין במלחמת-העולם השנייה לבד מנתונים מועטים וסותרים בדבר השמדתו של ישוב זה על-ידי הכובש הגרמני. מקור אחד מציין שאקציית-החיסול התקיימה באפריל 1942; לפי מקורות אחרים, נערכה האקציה בפרוס הימים הנוראים תש"ב, כלומר במחצית הראשונה של ספטמבר 1942. במהלך האקציה גורשו כנראה יהודי פצ'ניז'ין, לקולומיאה