א' אייר ה'תשע"ז

פרישטאק FRYSZTAK

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: קרוסנו
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,357

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,010

·  יהודים לאחר השואה: 8

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

פרישטאק נכבשה בידי הצבא הגרמני ב- 8 בספטמבר 1939. שבוע לאחר-מכן, ביום השני של ראש-השנה ת"ש, הגיעה אל פרישטאק יחידת חיילי הוורמאכט. הם כיתרו את בית-הכנסת ובית-המדרש, פרצו פנימה, רצחו במקום כמה מבין המתפללים והעלו באש את ספרי הקודש. הם עצרו ארבעה או חמישה יהודים, הובילום לסצ'יז'וב ושם רצחום בדרך ליער לנטובניה. גופותיהם נקברו בבית-הקברות הקאתולי מול מקום הרצח, ובית-קברות זה נהרס בידי הנאצים. כבר בימים הראשונים לכיבוש החלו הגרמנים בחטיפות לעבודות-כפייה. הם פרצו לבתי היהודים ולחנויותיהם ושדדו מכל הבא לידם. החנויות הגדולות הוחרמו. אירעו מקרים של גזיזת זקנים ופיאות של יהודים חרדים. ביאנואר 1940 נצטוו יהודי פרישטאק לשאת על בגדיהם סרט לבן עם מגן-דוד, באותו זמן הוכרז עוצר לילה ליהודים. מ- 1940 חויבו כל היהודים בני 15- 60 בעבודות-כפייה. היו אלה בעיקר עבודות בסלילת כבישים, בהנחת פסי רכבת, ובכריית תעלה תת-קרקעית. חלק מן העבודות היה קשור בהקמת מפקדת המטה הכללי של היטלר בסטמפינה שליד הכפר וישניצה, בסתיו של 1940. המפקדה הוכנה לקראת המלחמה נגד ברית-המועצות. את העבודות ניהלה החברה הגרמנית "אסקניה". כנראה שבתחילת 1941 הוקם בפרישטאק מחנה-עבודה ליהודים, בעיקר ליהודי וארשה, שגם הם הועסקו בבניית קו פסי הרכבת מכפר וישניצה לסטמפינה, ובמחצבה ליד הכפר צ'יישוינה, וכן בעבודות אחרות שהיו כרוכות בהקמת המפקדה. אסירי המחנה הובלו יום-יום כ- 10 ק"מ ברגל הלוך וחזור מפרישטאק למקום עבודתם. בזמן העבודה הוכו הללו קשה בידי הגרמנים, והיו אף מקרים של קבורת אנשים בעודם בחיים. בשל הצפיפות ותנאי המגורים הירודים, פרצה במחנה מגפת-הטיפוס. בסתיו 1941 חוסל המחנה, והאסירים הועברו למחנה פוסטקוב. בסוף 1939 מינו הגרמנים יודנראט בפרישטאק, ולצידו הוקמה משטרה יהודית. היודנראט עסק בהכנת רשימות הנוער לעבודות-כפייה. על היודנראט הוטלה מעמסת הטיפול בעניי המקום ובפליטים (יצויין, שבסוף 1939 הגיעו לפרישטאק פליטים מלודז', ובאביב 1940 מקראקוב). ב- 1940 הוחל בחלוקת מזון לנזקקים. בעזרת היודנראט הוקם סניף של י.ס.ס, ובתמיכתו נעזרו בתחילת 1942 - 200 איש. במקום הוקמו מטבח ציבורי ומרפאה. בתחילת 1942 היו ניסיונות לארגן קיבוץ-הכשרה חקלאית. למטרה זו נמצא שטח של 200 דונם קרקע באחת האחוזות היהודיות לשעבר שבסביבה. כמדריך בקיבוץ אמור היה לעבוד בעליה של אותה אחוזה. באותה תקופה תוכננה גם עבודה ל- 40- 50 יהודים בארבע חוות שבקירבת פרישטאק. לא ידוע לנו אם תוכנית זו יצאה לפועל. באביב 1942 רבו ביישובי היהודים שבסביבה שילוחים למחנות-עבודה, אף הגיעו שמועות-אימה על רצח יהודים. יהודי פרישטאק החלו בחיפושים אחר מקומות-עבודה "בטוחים"; רבים לנו אצל נוצרים, מפחד הגירוש. ב- 1 ביולי 1942 הגיעו לפרישטאק ארבעה אנשי גיסטאפו מיאסלו (במקום היתה רק משטרה פולנית). היהודים, גברים ונשים בגיל 16- 35, נצטוו להתייצב בכיכר השוק, אולם לאחר שעות מספר שוחררו כולם. ב- 21.ביולי רצחו אנשי הגיסטאפו מיאסלו 260 יהודים מפרישטאק, קולאצ'יצה, בז'וסטק ומיישובים אחרים. הרצח נעשה ביער פודזאמצ'ה, ליד הכפר קראיוביצה. בין 16 ל- 18 באוגוסט 1942 חוסל הגיטו בפרישטאק. רוב היהודים שולחו במשאיות ליאסלו, ומשם, ב- 19 או ב- 20 באוגוסט, לבלז'ץ. כמה וכמה יהודים מפרישטאק שולחו לגיטאות בפשמישל ובז'שוב. במקום השאירו הגרמנים קבוצה של 35 יהודים לשם ניקוי הגיטו. לאחר גמר העבודה שולחו כולם לפשמישל, שם נספו יחד עם שאר יהודי המקום. בין הנספים בפרישטאק היו האדמו"ר מקולושיץ, ר' חנן הלברשטאם ובני-ביתו, שבאו מז'שוב לפרישטאק בספטמבר 1940. הם הסתתרו בזמן חיסול הגיטו ונתגלו על-ידי הגרמנים. יש אומרים, שכ- 100 יהודים מפרישטאק הסתתרו ביערות הסביבה, או מצאו מחבוא אצל הנוצרים, ובין המסתתרים היתה גם קבוצה מזוינת ובה כ- 35 איש. לאחר הסריקות שנערכו על-ידי הגיסטאפו והצבא הגרמני בכפרים וביערות בסוף 1942 וב- 1943, נשארו בחיים רק כ- 20 מיהודי פרישטאק. רבים יחסית מבין חסידי אומות-העולם, שבפרישטאק ובסביבה שילמו בחייהם על הצלת יהודים. ב- 3 ביולי 1943 רצחו הגרמנים בעוון הושטת עזרה ליהודים בכפרים מארקושובה וקוזלובק את אלכסנדרה פירגה, פליקס צ'יולקוש, סטאניסלאב אופארובסקי, ויצ'ייק שליווה, ויוזף פונפארה. ב- 15 ביולי 1943 מצאו אנשי הגיסטאפו אצל פראנצ'ישק אורבאן בכפר טולקוביצה גבר ושתי נשים, בני משפחת יארי מפרישטאק. היהודים נורו למוות ביער הסמוך. אורבאן עלה בידו להמלט, אך לאחר ימים אחדים שלח יד בנפשו. יצויינו גם כמה מחסידי אומות-העולם שמאמציהם להצלת היהודים נשאו פרי: ולאדיסלאב קשיונז'ק מן הכפר קוז'וחוב, שסיפק תעודות "אריות" לקבוצת יהודים וגם הצטיין בחיפוש מקומות-מסתור בשבילם; זוזאנה קשיונז'ק הצילה שתי רופאות יהודיות מלבוב; קאצפר פולאק מקוז'וחוב הציל את בני משפחת אפלבאום מפרישטאק; מיכאל שווינטון מכפר נייבודנה הציל שישה מבני משפחת רוסלר מפרישטאק. בכפר מארקושובה ניצלו אצל אוגניוש ניידז'יילה, 8 מבני משפחת וייס ושמיד מפרישטאק.

 

 

העיר הוקמה ב- 1366 על-ידי המלך קאזימיר הגדול. היא אוכלסה במתיישבים גרמנים, ותחילה היה שמה פרושטאט. ב- 1374 עברה פרישטאק מבעלותם הפרטית של בני-האצולה לרשות מנזר הציסטרסים שבקופשיבניצה. העיר נפגעה, כנראה, במלחמה עם השבדים באמצע המאה ה- 17, ומאז היתה ירידתה תלולה. במחצית השנייה של המאה ה- 17 התאוששה העיר במידת-מה והיא נודעה בירידיה, בהם סחרו בבדים. לקראת סוף המאה ה- 19 חוברה פרישטאק לקו מסילת-הברזל. לאחר מלחמת-העולם הראשונה נשלל מפרישטאק מעמד של עיר. ייתכן שכבר במאה ה- 15 או ה- 16 ישבו בפרישטאק משפחות יחידות של יהודים. במשבר שפקד את העיר במאה ה- 17, נוצרו, כנראה, תנאים נוחים יותר להתיישבותם של היהודים בה; בעליה דאז היו מעוניינים באיכלוסה של העיר לאחר שזו התרוקנה והלכה מתושביה (מתיישבים גרמנים וצאצאיהם). באמצע המאה ה- 17 היה במקום יישוב יהודי מאורגן; בבית-העלמין היהודי שבפרישטאק נשמרה עד התקופה שבין שתי מלחמות-העולם מצבה מ- 1650. גם בית-הכנסת הישן נבנה באותה תקופה לערך (הבית עלה באש ב- 1890). בפנקס הקהילה, שנשמר עד לתקופת השואה, היה רשום בדפיו הראשונים התאריך 1770. בבית-המדרש היה אוסף ספרים, ובהם דברי-דפוס עתיקים. אחד הספרים הודפס בוונציה ב- 1546. ב- 1765 חלשה קהילת פרישטאק על 97 יהודים, תושבי הכפרים שבסביבה. ברשות היהודים היו אז בתים משלהם; ב- 1781, כלומר כבר בתקופת השלטון האוסטרי בעיר, נגבה מיהודי המקום החוב על מס ארנונה בסך 8 גולדן לערך. משך כל זמן קיומו של היישוב היהודי בפרישטאק עד לתקופת השואה, היו היהודים רוב מוחלט בקרב אוכלוסי העיר. הלא-יהודים ישבו בפרברי העיירה, ולהם חלקות שדה או גינה. במסחר ובמלאכה בעיירה וכן בסביבה הכפרית עסקו יהודי המקום בלבד. מפעל.התעשייה היחיד, המינסרה בקיטור, היה בבעלות יהודית. (היא עלתה באש ב- 1932). גל מהומות האיכרים והפרעות ביהודים, שפקד את האזור ב- 1898 לפ פסח גם על יהודי פרישטאק. ביולי של אותה שנה פשטו כפריי הסביבה על פרישטאק, היכו ביהודים ושדדו את בתיהם וחנויותיהם, השוטרים שהובאו למקום ירו במתפרעים, הפילו בהם 6 חללים ו- 5 פצועים קשה, והחזירו את הסדר על כנו. בגמר מלחמת-העולם הראשונה פסחו הפרעות ביהודים על תושיב פרישטאק. שלא כבשאר המקומות באזור, הזמינו הפולנים את היהודים להשתתף בהפגנה נגד חוזה-בריסק, שנתקיימה במקום במארס 1918. היחסים התקינים בין היהודים ושאר תושבי המקום נמשכו בלא הפרעות מיוחדות עד 1939. ליהודי פרישטאק היה רוב במועצה המקומית; יו"ר המועצה או סגנו היו יהודים, ואפילו כשסופחו לעיירה ב- 1936 כמה כפרים, לשם שינוי היחס בהרכב הלאומי של האוכלוסים, נתמנה לסולטיס ראש( הכפר; בעת ההיא נחשבה פרישטאק לכפר מבחינה תיביטארטסינימדא) היהודי הירש יארי. כשנסתיימה מלחמת העולם הראשונה נעזר היישוב היהודי של פרישטאק בג'וינט. עד 1923 הוקמה בכספי הג'וינט מרפאה יהודית וגם שולם חלק משכרו של רופא. בתמיכתו של הג'וינט ושל "ועד העזרה של יהודי פולין" נפתחו ב- 1920 קורסים ללימוד מקצוע: קליעת מוצרים מענפי-ערבה. ב- 1923 הוקם ועד לפליטים, שגם הוא נעזר בכספי הג'וינט. היקף פעולתה של קופת גמ"ח שנתקיימה ב- 1929 היה מצומצם למדי; באותה שנה ניתנו מטעמה רק 5 הלוואות בסך כולל של 250 זלוטי. הקופה חדלה מלהתקיים משך כמה שנים, והוקמה מחדש רק ב- 1933; ב- 1935 הוקם לידה ועד עזרה לבעלי-מלאכה בהשגת רישיונות לניהול סדנאותיהם בכל שנה ושנה. בפרישטאק ישב זמן-מה (בסוף המאה ה- 18 או בתחילת המאה ה- 19) מנחם-מנדל מרימאנוב, מגדולי תלמידיו של ר' אלימלך מליז'נסק, ובאותו זמן ישב גם תלמידו של ר' מנחם מנדל, ר' צבי-הירש הכהן מרימאנוב. בתחילת המאה ה- 19 כיהן כאב"ד פרישטאק ר' יצחק ואגשאל. ממנו קיבל בנו ר' יחיאל ואגשאל, שלפי המסורת נתמנה ב- 1833 לכהונת הרב במקום אביו, בהיותו בן י"ב שנה. הוא ישב על כסאו עד פטירתו ב- 1883. בנו של ר' יחיאל, ר' ישראל ואגשאל, ירש את כס אביו. ב- 1895 נתמנה לרבה של פרישטאק ר' מנחם-מנדל ב"ר אריה צבי הלברשטאם. הוא ישב על כיסאו עד 1907, השנה שבה עבר לכהן בדוקלה. את כסאו ירש בנו, ר' חיים ברוך. מ- 1926 הקדיש ר' חיים ברוך יותר זמן לכתר האדמו"רות, ואילו את כתר הרבנות הותיר לבנו, ר' דוד-אריה לייבוש, שהיה רבה האחרון של קהילת פרישטאק. ר' חיים ברוך ובנו דוד אריה-לייבוש נספו שניהם בשואה. לקהילת פרישטאק יצאו מוניטין בכל הסביבה בשל קנאות רוב תושביה למסורת החרדית. עד מלחמת-העולם הראשונה לא היתה במקום דריסת-רגל אפילו לנוטים לציונות. ב- 1913 ניסו כמה בחורי בית-המדרש לפתוח ספרייה חילונית במקום, ולשם כך שאלו מן הספרייה שבסטריז'וב כמה עשרות ספרים. המתנגדים למעשה-"אפיקורסות" זה מקרב קנאי פרישטאק העלו את הספרייה באש. לאחר דין ודברים, וכדי למנוע פניה לערכאות הגויים, התחייבו האשמים בדבר לפצות את מקימי הספרייה בסטריז'וב על הנזק שנגרם לה בגין הנעשה בפרישטאק. גם לאחר שנסתיימה מלחמת העולם הראשונה נתקלו הציונים בהתנגדות חריפה מצד הרב ר' חיים-ברוך ומקורביו, שמנעו את התארגנותם. רק ב- 1927 נבחר בפרישטאק הוועד הארעי של ההסתדרות הציונית, וכאשר ניסה הוועד לארגן אסיפה ציונית בבית-הכנסת, גורשו הנאספים ממנו. בערב יום-הכיפורים תרפ"ט אסר הרב ר' חיים ברוך לאסוף כספים למען קק"ל בפרוזדור של בית-הכנסת. רק בתחילת שנות ה- 30 נסתמנה בפרישטאק פעילות ציונית, ארגונית והסברתית. הוקמו סניפים של "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"הציונים-הרביזיוניסטים". מארגוני הנוער פעלו במקום "עקיבא", ו"ביתר". ב- 1934 קיים "ביתר" קיבוץ-הכשרה ובו 16 חברים. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 קיבלו "הציונים הכלליים" 56 קולות, איחוד "הציונים-רביזיוניסטים" 26 קולות, ו"המזרחי" 20 קולות. ב- 1939 נבחרו שני ציונים לוועד הקהילה, שהרוב בו היה לנציגי החרדים. מלבד החדרים הפרטיים קיים ועד-הקהילה "תלמוד-תורה", ב- 1934 נפתחו קורסים ללימוד השפה העברית, ולידם חוג לחובבי דראמה. לאחר שריפת הספרים ב- 1913 נפתחה בפרישטאק ספרייה רק ב- 1927.