כ"ז אב ה'תשע"ז

פשאסניש PRZASNYSZ

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: פלוצק
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-6,001

·  יהודים בשנת 1941: כ-2,158

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

פשאסניש מוזכרת כעיר כבר בשנת 1416. בשנת 1427 קיבלה זכויות עירוניות מידי נסיך מאזוביה ורשות לקיים שני ימי שוק קבועים בשבוע וירידים שנתיים שהיו מוקדשים בעיקר לסחר בסוסים ובבקר. דרך פשאסניש עברו דרכי מסחר שקישרו את וארשה עם קניגסברג ודאנציג והדבר תרם לפיתוחה הכלכלי של פשאסניש . בגלל קרבתה לגבול שבין פולין לפרוסיה היתה פשאסניש למרכז חשוב בסחר בין שתי המדינות; חשוב במיוחד היה ייצוא התבואה והבקר לקניגסברג. בשנת 1613 פרצה דליקה בעיר ובחים רבים, שהיו בנויים עץ, עלו באש. עקב כך ירד מספר הבתים מ- 487 בשנת 1564 עד 262 בשנת 1613. בשנת 1656 נערכו בסביבות פשאסניש קרבות בין צבאות פולין ושוודיה והעיר סבלה קשות מן ההתנגשויות בין שני הצדדים. מאז ועד חלוקת פולין בידי שכנותיה בסוף המאה ה- 18 נמשך תהליך הידרדרותה של פשאסניש . מספר תושביה הלך ופחת. רבים עזבו את העיר ועקרו למקומות אחרים. משנת 1793 ועד 1807 היתה פשאסניש תחת הכיבוש הפרוסי ולאחר מכן בגבולות נסיכות וארשה ומשנת 1815 - בגבולות מלכות פולין. בתקופת השלטון הפרוסי החלה התפתחות ניכרת בכלכלת העיר וזו נמשכה גם לאחר שצורפה פשאסניש למלכות פולין. בשנת 1865 היה מספר הבתים בעיר 486. בשנת 1867 הוקמה נפת פשאסניש והעיר היתה לעיר הראשית של הנפה החדשה; בה שכנו משרדי הנפה, דבר שסייע הרבה להתפתחותה. במקום הוקמו אז מפעלי תעשייה זעירים שכללו שתי סדנאות לבורסקאות ושתי מסבנות וכן בית חרושת לחומץ ושמן. במלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, נכבשה העיר בידי הגרמנים. אחר כך הצליחו הרוסים לחזור לפשאסניש לזמן קצר, אולם הם נסוגו והעיר נשארה בידי הגרמנים עד גמר המלחמה. לאחר שנסתיימה המלחמה הוחזר לפשאסניש שלטונה של פולין. ראשוני היהודים ישבו בעיר כבר במאה ה- 16. מידיעות שנשארו מתקופה זו יש להניח, שהם גורשו מן העיר. מנזר של דומיניקנים הוקם על מגרש שהיה שייך פעם ליהודים. ייתכן שהיהודים עברו למקומות הקרובים שהיו בבעלותם של האצילים ומצאו להם אחיזה בחסותם של האצילים. בתחילת המאה ה- 18 שוב ישבו בעיר משפחות ספורות של יהודים. אחד הרחובות נקרא אז "רחוב היהודים". לקראת סוף המאה ה- 18 ובתחילת המאה ה- 19 מנה היישוב היהודי בפשאסניש כ- 80 משפחות ובבעלותן היו 17 בתים. בשנת 1810 גזר השלטון המקומי על אחד מבעלי הבתים היהודיים לפנות את ביתו בשביל החיילים מן היחידה שחנתה אז במקום. היהודי הגיש תלונה לבית המשפט, שהצדיק אותו והבית נשאר ברשותו. בידיעות מתקופה זו מוזכרת עוד תלונה של יהודי, תושב פשאסניש , נגד השלטון המקומי. היהודי הזה תבע תשלום בעד המזון שסיפק ליחידת צבא לפי דרישת השלטון. גם במשפט זה זכה התובע והרשות המקומית חויבה לסלק את החוב. בשנת 1822 הוקם בפשאסניש רובע יהודי (רוויר) והוא המשיך להתקיים עד ביטול ההגבלות על מגורי היהודים במלכות פולין ביוני 1862. בתקופה זו נאסר על יהודים ממקומות אחרים להשתקע ולסחור בפשאסניש . מקורות הפרנסה העיקריים של יהודי פשאסניש היו המסחר והמלאכה. אחדים עסקו בחכירת חלקות יער לכריתה. במחצית השנייה של המאה ה- 19 הקימו יהודים שתי טחנות קמח ומנסרה. בידיהם היו גם מחסנים לתבואה, לביצים ולעצים. היהודים סיפקו מזון ליחידת הצבא שחנתה בעיר. בעלי המלאכה סיפקו את מוצריהם לחיילים ולקצינים של היחידה. אחדים התפרנסו מרוכלות בכפרים הסמוכים. עד סוף המאה ה- 18 השתייכו יהודי פשאסניש לקהילת צ'ייחאנוב. בשנים האחרונות של המאה נבנה בית כנסת וגם קודש בית עלמין ושנים אחדות קברו בו גם יהודי וארשה את מתיהם. בשנת 1759 נבנה בית המדרש. מבין רבני פשאסניש ידועים לנו רק שמותיהם של אלה שכיהנו כאן החל מאמצע המאה ה- 19. אז כיהן בעיר ר' דוד בר' מרדכי, מחבר הספר "כנפי יונה". בשנים 1859- 1865 ישב על כס הרבנות בפשאסניש ר' חנוך העניך לוין מאלכסנדר (אלכסנדרוב). לאחר שהתפטר הרב לוין מכהונתו ושב לאלכסנדרוב כיהן בעיר ר' יהושע פרידנזון, שישב על כס הרבנות בפשאסניש עד שנת 1871. בין השנים 1874- 1881 היה רב העיר ר' יצחק ליפקין, בנו של ר' ישראל מסאלאנט, מייסדה של תנועת המוסר. אחריו בא ר' יששכר בעריש גרויסבארט, מחבר הספר "דברי יששכר". הוא כיהן בתפקידו עד שנת 1866. במשך זמן קצר מילא את תפקיד הרב ר' צבי קאפקאווסקי, ששירת לפני כן, במשך יותר מ- 40 שנה, בתפקיד מורה-צדק. הוא נפטר בשנת 1889 ובמקומו התמנה לרב ר' נתן לייפציגר, ששימש בקודש עד שנת 1895. את מקומו של הרב לייפציגר ירש ר' מנדל לבקוביץ, מחבר הספר "זכרון מנחם". הוא המשיך לכהן בתפקיד הרב עד שנת 1924. רובם של ילדי ישראל למדו בחדרים פרטיים. בשנת 1902 נוסד בית-ספר בן 3 כיתות. בתוכנית הלימודים נכללו גם פולנית, רוסית וחשבון. למדו בו כ- 80 תלמידים. בשנת 1910 נוסדה בפשאסניש ישיבה בשם "בית יוסף". במחצית השנייה של המאה ה- 19 נפוצה החסידות בפשאסניש . לקראת סוף המאה הוקם במקום החוג הציוני הראשון - "אגודת ציון". בשנת 1905 התארגן תא ה"בונד", אולם בהתחלה לא נודעה לו השפעה רבה משום שפעל באורח בלתי ליגאלי. המפלגות הפוליטיות והאגודות למיניהן הגבירו את פעולתן רק בשלהי מלחמת העולם הראשונה. שלושה חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה ציוו השלטונות הרוסיים על פינוי היהודים מפשאסניש . כידוע, האשים המפקד העליון של הצבא את היהודים בריגול למען הגרמנים. היהודים המגורשים התפזרו בערי הסביבה ובמיוחד בצ'ייחאנוב, וידעו שם מחסור ותלאות. הפליטים נעזרו בוועד היהודי לפליטי המלחמה במוסקווה ומטעמו ביקר בצ'ייחאנוב הסופר הנודע ש' אנסקי וארגן את פעולות הסעד במקום. כאמור, ביולי 1915 נכבשה פשאסניש בידי הצבא הגרמני ונשארה תחת שלטון גרמני עד גמר המלחמה. בעת הכיבוש הגרמני היו היהודים החוזרים לעיר נתונים לשורה של הגבלות ובדיקות; בייחוד סבלו מהחרמת סחורות. מצבם הכלכלי הלך והחמיר וגדל מספרם של אלה שהיו חסרי אמצעים לקיום. כדי להקל את מצבם נפתח במקום מטבח ציבורי שחילק מנות אוכל לעניי העיר. בהתחלה אסרו שלטונות הכיבוש הגרמניים כל פעילות ציבורית, אולם החל משנת 1916 הותרה פעילות תרבותית ומפלגתית. בשנת 1916 נוסד ארגון הנוער "השומר הצעיר", שהיה למרכז של פעילות תרבותית מגוונת במקום. לידו נפתחו ספרייה ומועדון וכן חוג של חובבי דרמה. בתקופת הכיבוש הגרמני גברה פעולת הקבוצות הציוניות שהוקמו עוד לפני המלחמה ועל בסיסן נוסדו סניפים של הציונים הכלליים ושל "פועלי ציון". גם פעולתו של ה"בונד" התחדשה.

 

בין שתי המלחמות

לאחר שנסתיימה מלחמת העולם הראשונה היה מספר היהודים בפשאסניש קטן ב- 40 אחוזים בערך ממספרם בשנת 1897. שיעורם באוכלוסייה הכללית היה נמוך עוד יותר. רבים מן התושבים היהודיים עקרו למקומות אחרים בשנות המלחמה ומגמת הנדידה של היהודים לערים גדולות יותר נמשכה גם לאחר מכן. היו גם כאלה שהיגרו לארצות הברית. הירידה בחלקם של היהודים באוכלוסייה הכללית נבעה גם מצירופם של כמה כפרים לעיר במטרה לחזק את המרכיב הפולני באוכלוסייה. בגלל ניתוקה של העיר משוקי רוסיה וגרמניה נצטמצם היקף הסחר המקומי והיא איבדה לחלוטין את מעמדה כעיר סחר השוכנת על פרשת דרכים ממזרח למערב. היהודים התפרנסו באותה תקופה בעיקר מחנוונות זעירה, מרוכלות בכפרים וממלאכת בית. בין בעלי המלאכה בלטו החייטים, הסנדלרים והכובענים. רבים היו הנזקקים לתמיכה ולעזרתם בא הג'וינט, שסייע בשיקום הבתים והסדנאות שנפגעו בזמן המלחמה. בתמיכת הג'וינט הוקמה קופת גמילות חסדים וזו סייעה לבעלי המלאכה ולסוחרים הזעירים בהלוואות ללא ריבית. הקופה המשיכה לפעול עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. מדי שנה נתנה הקופה כ- 240 הלוואות לנזקקים בסך כולל של 30,000 זלוטי. בשנות ה- 30 נוסד "בנק קואופרטיבי" - אף הוא בתמיכת הג'וינט -והוא סייע לנזקקים בהלוואות בריבית נמוכה. כמו-כן הוקמה חברת "ביקור חולים", שסייעה במתן תרופות ועזרה רפואית לעניי המקום. הסוחרים ובעלי המלאכה התארגנו והקימו אגודות משלהם; בין יתר פעולותיהן היתה גם עזרה הדדית לחבריהן. בתקופה זו הסתמנה התעוררות בחיי התרבות והציבור. עם הגופים הציבוריים הפעילים ביותר נמנו המפלגות הציוניות והסניפים של ארגוני הנוער שלהן. הללו קיימו גם קבוצות הכשרה. במקום פעלו סניפים של "על המשמר" ו"עת לבנות", "המזרחי", הרוויזיוניסטים ו"הליגה למען ארץ-ישראל העובדת". בעיר הוקם סניף של "אגודת ישראל" ולידו הוקם בית-ספר לבנות "בית יעקב". השפעה ניכרת נודעה ל"בונד" בעיקר במסגרת האיגודים המקצועיים הכלליים. בשנים הראשונות לאחר המלחמה המשיך לכהן בעיר כרב ואב"ד ר' מנדל לבקוביץ. לאחר פטירתו בשנת 1924 בא במקומו ר' אברהם ליכטנשטיין, בעל "כנפי נשרים", שנשאר בתפקידו עד שנת 1937. אחריו התמנה ר' יצחק פרז'נצ'בסקי, בעל "אמרי פי". הוא היה רבה האחרון של הקהילה ונספה בשואה. בשנת 1924 נתקיימו בחירות לוועד הקהילה. הגוש הציוני קיבל 2 מנדטים, "אגודת ישראל" - 2; הרוויזיוניסטים - 1; "פועלי ציון" - 1; ה"בונד" - 1; והאיגוד של בעלי המלאכה - 1. בבחירות שהתקיימו בשנת 1931 קיבלו הציונים 3 מנדטים, "אגודת ישראל" - 2; ארגון בעלי המלאכה - 1; חסידי אלכסנדר ונובומינסק - 1; ורשימה פרטית בלתי מפלגתית קיבלה גם היא מנדט אחד. בשנת 1936 קיבל ה"בונד" 2 מנדטים; הגוש הציוני - 2; ארגון בעלי המלאכה - 1; "אגודת ישראל" - 2 והרוויזיוניסטים - 1. הנהלת הקהילה היתה בדרך כלל בידי הציונים, להוציא זמן קצר בשנת 1936. אז נבחר נציג ה"בונד" ליושב ראש הוועד. בחירתו נפסלה בידי השלטון המקומי והנהלת הקהילה שבה לידי הציונים. בבחירות למועצת העיר שהתקיימו בשנת 1927 זכו היהודים ב- 7 נציגים. בבחירות שלאחר מכן היהודים זכו ב- 4 מנדטים בלבד. בשנות ה- 30 גברו גילויי האנטישמיות במקום והחרם על המסחר והמלאכה של היהודים הביא להתרוששות בעלי החנויות והדוכנים בשוק. בראשית שנת 1936 היו מקרים של יידוי אבנים בבית הכנסת. נופצו שמשות ופנים בית הכנסת נפגע. בשנת 1938 נפגעו כמה עוברי אורח יהודיים, בשוק הפכו בריונים כמה דוכנים והיכו את בעליהם.

 

במלחה"ע ה - II

מיד עם פרוץ המלחמה עזבו את פשאסניש רוב תושביה, יהודים כפולנים. הנמלטים יצאו לכיוונים שונים: לכפרים ולערי הסביבה, לווארשה ולסביבתה, לגבולה המזרחי של פולין. בין השאר הגיעו יהודי פשאסניש כבר ב- 2 בספטמבר 1939 למאקוב מאזובייצקי. בראש הקבוצה היה רבה של פשאסניש . בווארשה השתכנו אז פליטים רבים מפשאסניש ומרביתם נשארו בה ומצאו שם את מותם. פשאסניש נכבשה בידי הגרמנים בימים הראשונים של ספטמבר 1939. ביום כניסתם היו שם רק יהודים מעטים. לפי עדות אחת כלאו אותם החיילים הגרמניים בכנסייה והיהודים נאלצו לבלות שם את הלילה כשהם שכובים על הרצפה, בפיסוק רגליים וידיים בצורת צלב (כדרך הנוצרים). לקראת בוקר, תשושים מחוסר מזון ומים, העלו אותם הגרמנים על משאיות והעבירו אותם דרך ערי פרוסיה המזרחית כאילו היו חיות המוצגות לראווה בקרקס. כעבור כמה ימים שוחררו העצורים לבתיהם. לאחר שהתרחקו הקרבות מן הסביבה חזרו תושבי פשאסניש לעיירתם. רבים מן היהודים השבים מצאו את בתיהם שדודים ואף תפוסים בידי שכניהם הפולניים. אולם היו גם פולנים ספורים שגילו השתתפות בגורלם של היהודים. מסופר על עגלון פולני, שבעת החרמת הסוסים אצל יהודי פשאסניש מסר גם הוא את סוסו, לאות הזדהות עם היהודים, לגרמנים. ביום שני של חג הסוכות ת"ש (29.9.1939), בשעה 11.00 לפני הצהריים, ריכזו הגרמנים את כל יהודי פשאסניש בכיכר השוק. שם דחסו את היהודים לתוך משאיות והסיעו אותם לכיוון רוז'אני שליד הנהר נארב, לא רחוק מן הגבול הסובייטי. מקצת מן העקורים מצאו את עצמם לאחר זמן מה בשטח הכיבוש הסובייטי: בלומז'ה, בביאליסטוק, בווילנה; מקצתם התפזרו בערים שונות בשטח הכיבוש הגרמני. היו גם כאלה, שחזרו לפשאסניש . בחודשים אוקטובר-נובמבר 1939 ישבו בפשאסניש כ- 40 משפחות יהודיות. הרדיפות נמשכו ואף הוחרפו. היהודים נאלצו לענוד על החזה ועל הגב טלאי צהוב בקוטר של 10 ס"מ. כנראה שבחודשים הראשונים של שנת 1940 גורשו כל היהודים למאקוב מאזובייצקי ושם היה גורלם כגורל תושבי המקום. בשנים 1941- 1943 היה בפשאסניש מחנה עבודה בשטח המנזר של הפליציאניות. בין היתר נכלאו בו גם יהודים. מספר האסירים נע בין 100 ל- 300. הם הועסקו בסלילת כבישים. בעת חיסול המחנה הועברו כולם למחנה שטוטהוף. בתחילת שנות השמונים החלו חובבי ההיסטוריה המקומית של פשאסניש לחפש ולאסוף מצבות של יהודי פשאסניש שהתגלגלו במקומות שונים בעיר. נאספו גם מצבות ששרדו מבתי הקברות היהודיים במאקוב מאזובייצקי ובחוז'לה. המצבות רוכזו בבית העלמין היהודי בפשאסניש . ב- 25.4.1986 הקימו השלטונות הפולניים לוח זיכרון ובו הכתובת בפולנית ובעברית: "לזכרון עולם ליהודים שחיו בקרבתנו".

Invalid column name 'type_name'.