כ"ז אייר ה'תשע"ז

פשדבוז PRZEDBORZ

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: קונסקיה
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 5,885

·  יהודים בשנת 1941: כ-4,500

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי עד 1918

פשדבוז' נזכרת בתעודות מ- 1145 כשייכת למנזר בטשמשנו, ובמעמד-עיר זכתה מידי המלך קאזימייז' הגדול (המאה ה- 14). ב- 1638 עלתה העיר באש, ושבה ונשרפה ב- 1660, לאחר מלחמות השוודים. מעבר לנהר השתרע פרבר וידומה, וב- 1862 חיו בו 340 תושבים. היהודים הראשונים הגיעו, כנראה, לפשדבוז' בימי קאזימייז' הגדול. מסורת היתה, כי המלך בא לבקר בעיר ועזר ליהודיה. הידיעה המוסמכת הראשונה על יהודים בפשדבוז' היא מ- 1595. בשנה ההיא אסר מלך פולין על יהודי פשדבוז' לבנות או לרכוש בתים בעיר. בין 162 בתים שהיו בעיר ב- 1636, היו ליהודים 10 ובית-כנסת. הבתים ובית-הכנסת עלו באש ב- 1638. בשנה ההיא הרשה המלך ליהודים לבנות מחדש את בתיהם ואת בית-הכנסת, אך לא ידוע, האמנם בנו אותו היהודים. כעבור 19 שנה נרצחו רוב יהודיהעיר בידי חילות צ'ארנייצקי (1557). לאחר הדליקה ב- 1660 התחילו היהודים לשוב לפשדבוז' ונראה, כי מאז היו רוב-מניין ורוב-בניין בעיר. (לאחר הדליקה יצאו, כנראה, העירונים הנוצרים את העיר, ולא שבו אליה). ב- 1745 הורשו היהודים לבנות במרכז העיר 25 בתים, ובשלהי המאה היו להם בה 37 בתים. באמצע המאה ה- 19 בנה היהודי גולדברג אחד משני בתי-החרושת הראשונים בפשדבוז'. בראשית המאה ה- 20 בנה היהודי ויינמן בית-חרושת גדול לצעצועים ומינסרה, אולם עיקר פרנסתם של יהודי פשדבוז' היה על המסחר והמלאכה. קהילה יהודית היתה בפשדבוז', כנראה כבר בשלהי המאה ה- 16, ואז קודש בית-עלמין, ששימש את הקהילה עד אמצע המאה ה- 18. הקהילה החדשה התארגנה בשלהי המאה ה- 17, לאחר שרוב התושבים היהודים הקודמים נרצחו, כאמור, בידי חילות צ'ארנייצקי. באמצע המאה ה- 18 היתה הקהילה בוודאי אמידה, שכן בנתה בעץ בית-כנסת מפואר, אחד אתרי- האמנות המקוריים ביותר בפולין המרכזית. בנה אותו, כמשוער, האמן המפורסם בימיו, יהודה לייב, שבנה גם את בית-הכנסת בפינצ'וב והתחיל לבנות את בית-הכנסת בדז'יאלושין. בזמן הזה קידשה הקהילה גם את בית-העלמין החדש בפרבר וידומה, ובית עלמין זה עמד עד ימי השואה. בווידומה, שמעבר לנהר, היה סניף לקהילה, ולה ראב"ד משלה. שמם של רבני פשדבוז' יצא לתהילה ברחבי פולין. הרב הראשון הידוע הוא ר' אהרן, שהתערב ב- 1684 בסכסוך הנודע באמסטרדאם, בעניין הרב המקומי, ר' דוד לידו. בתחילת המאה ה- 18 כיהן ברבנות בפשדבוז' ר' נפתלי הרץ לנדא, חתנו של ר' צבי אשכנזי ("חתם סופר"). הוא נפטר בפ. ב- 1729. בין 12 חתימות הרבנים בפולין על חרם הפראנקיסטים (1755) נמצאת גם חתימתו של הרב מפשדבוז', ר' שאול בר, שמואל לנדא. הסכמה של הרב הבא בפשדבוז', ר' יהודה לייב, נמצאת בספרו של ר' יוסף טיקטין , "ראש יוסף", שיצא לאור בפירט שבגרמניה (1764). אחריו כיהן כרבה של פשדבוז' ר' נתן נטע אייבשיץ, בן-אחיו של ר' יונתן אייבשיץ. הוא נתן הסכמה למהדורה חדשה של הש"ס, שנדפסה בנובי- דבור ב- 1783. זמן קצר כיהן ברבנות בפשדבוז' ר' אריה לייב הלפרן, בעל "חדושי המהר"א". הוא עבר מפ, לאופאטוב ומשם לסוחאצ'ב. בין תלמידיו היו שני אברכים ששמם יצא לתהילה בפולין. האחד יליד פשדבוז', ר' יעקב יצחק, נודע אחר כך כ"יהודי הקדוש" מפשיסחא; השני, יליד לאסק, ר' ישעיהו מפשדבוז' המכונה ולטפרייד (שמחת עולם). משיצא ר' אריה לייב הלפרן את פשדבוז', הלכו השניים ללמוד מפי הרב מליסה, ר' דוד טבל, ולבסוף היו לתלמידיו של החוזה- מלובלין. כשנתמנה ר' ישעיהו ולטפרייד לרבה של פשדבוז', הקים בית-מדרש, ומתלמידיו יצאו כמה מגדולי-הדור (כגון ר' שלמה רבינוביץ' מראדומסק, בעל "תפארת שלמה", ור' אהרן מקראקוב). הוא נתפרסם כאדמו"ר, והיה לאבי שושלות פשדבוז' ורוספשה. לאחר פטירתו (1831), סרב בנו עמנואל לרשת את כסאו, ועל כן ישב עליו ר' משה בר' דוד מללוב. רק לאחר שעלה ר' משה ארצה (1850), נאות ר' עמנואל לרשת את אביו, וכיהן ברבנות בפשדבוז' עד פטירתו (1865). אחרי פטירתו פרצה בקהילה מחלוקת על כס הרבנות. תחילה נבחר בנו, ר' אברהם משה, שנתפרסם בהלחנת תפילות לימים הנוראים. אך הוא הסתכסך עם קהילתו, והלך לכהן בסולייוב וברוזפשה. ב- 1915 חזר לעירו ונתקבל בהתלהבות (נפטר בה ב- 1918). ב- 1885 נתמנה לרבה של פשדבוז' ר' יהודה ליכט, יליד בלזץ, שנתפרסם בספרו "ספר הבאר", פירוש לתרגום התורה. אחריו שימש ברבנות ר' לייבוש "חריף", שנחשב לאחד מגדולי הפוסקים בדורו. קהילות גדולות הזמינו אותו לשמש בהן ברבנות, אך הוא לא נאות וכיהן בפשדבוז' עד יום פטירתו. אין סימנים להשתרשות ההשכלה החילונית בפשדבוז' עד מלחמת העולם ה- I. בתי-ספר מודרניים לא נוסדו בה. החיים התנהלו על פי המסורת. עד 1918 לא פעל בפשדבוז' שום זרם פוליטי מודרני. אמנם, ב- 1905 הגיעו גם לשם הדי המהפכה: ה"מהפכנים" מבני-הנוער איימו על פרנס-הקהילה חיים מרמלשטיין, והוא נאלץ להסתתר מפניהם ימים מספר בבית-העלמין. בימי מלחמת העולם ה- I נוסד בפשדבוז' מטבח עממי, ובו חילקו חינם מנות-מזון ליהודים נצרכים וגם לפליטים שהגיעו מערים אחרות. לאחר הצהרת-בלפור נוסדו בפשדבוז' הסתדרות צעירי-ציון (1918), "קולטור-פאריין" ולידו הספרייה ע"ש שלום-עליכם.

 

בין שתי המלחמות

רובם של יהודי פשדבוז' התפרנסו בתקופה זו ממסחר וממלאכה. מעטים היו בעלי-בתי-חרושת, וכמה עשרות עבדו כפועלי- תעשייה. מלבד כ- 10 סוחרי-עצים גדולים היו רוב הסוחרים בפשדבוז' בעלי דוכנים בשוק ורוכלים בכפרים. רובם של 200 בעלי-המלאכה היהודים היו חייטים וסנדלרים. 15 בעלי- נגריות שיווקו את תוצרתם לשלזיה וללודז'. בין בעלי המקצועות החופשיים היו 2 רופאים יהודים. בשנות ה- 20 נוסדו אירגונים כלכליים: איגוד הסוחרים הזעירים (1924) ואירגון בעלי-המלאכה, שעסק בעיקר בהשגת רשיונות-מקצוע לחבריו. שני האירגונים האלה ייסדו קופות גמילות-הסדים, שהלוו לחבריהן בלי ריבית. ב- 1927 נוסד בפשדבוז' בנק קואופרטיבי שהונו 3,300 זלוטי, והוא הלווה לנזקקים עד 250 זלוטי בריבית נמוכה. בשנות ה- 30 הורע מצבם הכלכלי של יהודי פשדבוז'. בשל הפיגור בתשלום המסים החרימה הממשלה חנויות רבות. יהודי פשדבוז' ביקשו עזרה גם מבני עירם בארצות-הברית. ב- 1932 נזדקקו כ- 200 משפחות לתמיכה ולקמחא-דפסחא. בתקופה שבין שתי המלחמות יצאו בני-נוער רבים את העיר ועברו לערים אחרות. בפשדבוז' פעלו כמעט כל המפלגות היהודיות הקיימות בפולין, מלבד הבונד. בין הציונים היה הזרם החזק ביותר המזרחי, שזכה בבחירות לקונגרס הציוני (1929) ב- 62 קולות מבין 123, ובבחירות 1935 - ב- 218 קולות מבין 320. המזרחי קיימה את התנועות תורה ועבודה והשומר הדתי. כן ייסדה שני קיבוצי-הכשרה בעיר, אחד- לבני העיר, והשני- לחלוצים דתיים מערים אחרות. היו בעיר סניפים של הציונים הכלליים, פועלי-ציון, התאחדות והצה"ר. מתנועות- הנוער פעלו בפשדבוז' החלוץ, וגם הוא ייסד קיבוץ-הכשרה בעיר, ובסוף שנות ה- 30 נוסדו בעיר סניפים של דרור, הנוער- הציוני, בית"ר. גם אגודת-ישראל התארגנה בפשדבוז' בראשית שנות ה- 20. ב- 1922 נוסדה תנועת צעירי אגודת ישראל, שמנתה בראשיתה 150 חברים. בפשדבוז' פעלה גם קבוצה ניכרת של קומוניסטים יהודים. הם השתלטו בסוף שנות ה- 30 על ה"קולטור-פאריין", ופעלו הרבה בתחום התרבות וההשכלה. בבחירות לקהילה ולעירייה לא התבטאו יחסי-הכוחות שבין המפלגות, כי בבחירות אלו העדיפו היהודים להצביע לפי שיקולים מקומיים. בראש הקהילה עמד כל הזמן זיסמן טיברג, מנהיג ציוני. הוא הגיע לפשדבוז' בימי מלחמת העולם ה- I, וזכה להערכה כללית הן מצד היהודים והן מצד השלטונות (הוא היה מפעילי המחתרת הפולנית של 1905). בבחירות לעירייה ב- 1930 זכו היהודים ב- 14 מנדטים מתוך 24. זמן- מה שימש יהודי כסגן ראש-העיר. בין 8 חברי הנהלת-העיר היו כמעט תמיד 2 יהודים. כרבה של פשדבוז' שימש עד השואה ר' נתן דוד גרינבוים, נכדו של ר' לייבוש "חריף". מלבד בית-הכנסת ובית-המדרש פעלו בפשדבוז' 5 שטיבלך, והגדול שבהם היה של חסידי גור. מוסדות-חינוך חילוניים לא היו ליהודים בפשדבוז' גם בין שתי מלחמות העולם. נוסד חדר חדש, ובו חלוקה "מודרנית" לכיתות. בכל החדרים למדו אחר-הצהריים קצת פולנית וחשבון. הבנות למדו בבית-הספר היסודי הפולני, והחל בשנות ה- 30 למדו בערבים גם בבית-הספר בית-יעקב, שייסדה אגודת-ישראל בפשדבוז'. שנה אחת (1927- 1928) פעלה בפשדבוז' ישיבה בהנהלתו של ר' חיים אשר גורפינקל, האדמו"ר מראדושיץ. שתי ספריות היו קיימות בפשדבוז'. אחת, ליד ה"קולטורפאריין" ע"ש שלום-עליכם, והיא נתונה להשפעת הקומוניסטים, והשנייה ליד המזרחי. ליד ה"קולטור-פאריין" פעל גם חוג-לדראמה, בעיקר בשנות ה- 30. איגוד-הספורט הגבור נוסד בראשית שנות ה- 20. לאחר שרוב חברי הגבור יצאו את העיר (1927), נסגר הסניף וחידש את פעולתו ב- 1930. האנטישמיות, שגברה בסביבה בשנות ה- 30, נתנה את אותותיה בפשדבוז', בעיקר ב- 1927, בהתנקשויות ברוכלים היהודים, המחזרים על כפרי-הסביבה.

 

השואה

במלחמת העולם ה- II ניטשו קרבות עזים על כיבושה של פשדבוז'. הגרמנים נכנסו לעיר, נאלצו לסגת, ורק לאחר קרבות נוספים כבשו אותה. בפעולות אלו נהרסה העיר ברובה. בעיקר נפגע המרכז, שכולו מאוכלס יהודים. בין השאר עלו באש בית-הכנסת היפה והעתיק ובית האדמו"ר, ר' ישעיה. רוב תושבי פשדבוז' ביקשו מחסה בסביבה. בכניסתם הראשונה לעיר ירו הנאצים ביהודים שנקרו להם על הגשר. בכיבושה הסופי של העיר, פתחו באש על היהודים שבשוק. בשני המקרים היו הרוגים ופצועים. בימי הכיבוש הראשונים הוחזקו הגברים היהודים שלושה ימים בחורבות בית-הכנסת ובית-המדרש. מיד אחר כך התחיל מצוד על הגברים, לשם שילוחם לעבודות הקשות בתיקון הגשר שנהרס בקרב, במינסרה של ביילצקי ובמחצבות הסמוכות. בשנים 1940- 1941 שולחו יהודים צעירים למחנות-העבודה (בין השאר לצ'נסטוחובה). עוד לפני הקמת הגיטו, היינו ב- 1939 ובראשית 1940, נורו כמה מיהודי פשדבוז' או מיהודי הסביבה, שנתפסו בכפרים הסמוכים במסחר או בקניית מצרכים. בין ההרוגים נודעו: קליינמן, מורמלשטיין (מהכפר צ'רמנו), וייצנבליט. עדים מספרים, כי יהודים אלה נתפסו על ידי הגרמנים לפי הלשנת פולנים. בפשדבוז' נתמנה יודנראט, וכיושב-ראש שלו נקבע אביגדור טננבוים, לשעבר סוחר-עצים ובעל-מסעדה, מנהיג הרביזיוניסטים במקום. הוקמה גם משטרה יהודית. הגיטו הוקם בפשדבוז' בראשית 1940 (כנראה בינואר) בפרבר וידומה, שבמרכזו גרו בעיקר יהודים. הגיטו היה פתוח. בגבולותיו הוצבו שלטים, האוסרים בחומרה על היהודים לצאת החוצה. אף על פי כן יצאו היהודים באין מפריע. גם ה"אריים" באו לגיטו. היהודים סחרו עם הסביבה באורח בלתי-לגאלי וקנו מזון ללא קושי ואמנם יהודי שנתפס בידי השוטרים מחוץ לגיטו היה צפוי לקנס כספי ולעונש-מוות היה צפוי אם נתפס במסחר - כמסופר לעיל. בתקופת-כיבוש מאוחרת יותר (1941 או 1942) נסגר הגיטו (חסרות ידיעות על אופיה של סגירה זו). מעתה היה מגע היהודים עם הסביבה קשה יותר, והם נאלצו להתקיים ממנות-המזון שהקציבו להם השלטונות. עם הקמת הגיטו נמצאו בו רק כ- 2,800 נפש, מפני שיהודים רבים יצאו את העיר עוד בימי פעולות-המלחמה ובחודשים הראשונים לכיבוש. במרוצת הימים עלה מעט מספר תושבי הגיטו (עד 3,300 במאי 1942), עם זרם הפליטים וקרוביהם של יהודי פשדבוז' ממקומות אחרים. במארס או באפריל 1942 שוכנו בגיטו יהודי הכפרים הסמוכים, ומספר תושבי הגיטו עלה עד 4,300. הישוב חוסל ב- 9.10.1942. היהודים הובאו לראדומסקו, חלקם ברגל (32 ק"מ), חלקם בעגלות. בדרך, בקרבת הכפר גראניצה, ניסו יהודים רבים לברוח. רובם נורו בידי השוטרים הגרמנים. יהודי פשדבוז' שהובאו לראדומסקו שולחו ב- 12.10.1942- 10 יחד עם תושבי הגיטו המקומי, אל מחנה- ההשמדה בטרבלינקה. באקציה בפשדבוז' רצחו השוטרים הגרמנים במקום את הזקנים, החולים וילדים רבים. הגרמנים הבטיחו לשמונה שוטרים יהודים ולחבר-יודנראט אחד כי לא יגרשו אותם מפשדבוז'- כמשוער, כדי לשכנעם לסייע בביצוע הגירוש. ואכן עמדו בדיבורם, לפי דרכם: כשיצאו המגורשים לדרך, הרגו הגרמנים בירייה את תשעה היהודים. מעטים מיהודי פשדבוז' ניצלו מההשמדה, לאחר שהסתתרו במחבואים או בבתי "ארים"-מכרים. לאחר המלחמה, ב- 1945, יצאו ממחבואם ושבו לפשדבוז' 9 יהודים (8 גברים ואשה 1). הם התגוררו בבניין המסעדה לשעבר, שבעליה לפני המלחמה היה היהודי וישינסקי. מר היה גורלם: ב- 1945 או 1946 - עוד לפני הפוגרום בקיילצה- תקפו אותם חברי המחתרת הפולנית הימנית, כבלו, הטילו למשאית, הסיעו ליער הסמוך לראדושיצה והרגו בירייה. מנהיג אקציה זו היה דובסקי, אנטישמי נודע מלפני המלחמה. שמות ההרוגים שנודעו: ליזר ליזבנד או ליווראנט, לייבל שווארץ ואשתו, בצלאל וישינסקי, חיים אלכסנדרוביץ' וליפמאנוביץ' בשנות ה- 60 ביקרו בעיירה תושבי פשדבוז' לשעבר, כתיירים מחוץ-לארץ. הם מצאו את בתי היהודים בווידומה הרוסים. בפשדבוז' עצמה נהרסו רוב בתי היהודים עוד ב- 1939. בית- העלמין בווידומה, ליד הגשר, היה מחולל כולו. נותרו בו מצבות אחדות. בשאר המצבות רוצפו רחובות בפשדבוז' ובווידומה עוד בימי הכיבוש הגרמני.