כ"ח תשרי ה'תשע"ח

אונייוב UNIEJOW

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: טורק
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-3,657
• יהודים בשנת 1941: כ-130 משפחות

תולדות הקהילה:
כללי
מעמד של עיר הוענק לאונייוב ב- 1525. ראשיתו של הישוב היהודי במקום באמצע המאה ה- 18. ישיבתם של היהודים באונייוב במאה ה- 19 לא הוגבלה ולכן גדלה הקהילה ובמחצית השנייה של המאה ה- 19 היתה לעצמאית ולה בית כנסת ורב משלה. בשנות ה- 70 של המאה ה- 19 היה רבה של אונייוב ר' ישעיה קפלן. בתחילת המאה ה- 20 כיהן בה כרב ר' אפרים שרגא הלוי.
יהודי אונייוב עסקו במסחר ובמלאכה. בבעלות יהודים היו מספר בתי חרושת לשמן ותוצרתו, טחנות קמח, בורסקאות, בית חרושת לחומץ ומצבעות. הסוחרים הזעירים התפרנסו מרוכלות בעיירה ובכפרים בסביבה.
לפני מלחמת העולם ה-1 פעלו ארגונים לעזרה הדדית ומוסדות סעד: לינת צדק, גמילת חסדים, הכנסת כלה והכנסת אורחים.
השנים שבין שתי מלחמות עולם עמדו בסימן המשבר הכלכלי שפגע קשות ביהודי אונייוב, והדבר השתקף בעזיבת המקום. חלק עברו לערים גדולות ואחרים היגרו לחוץ לארץ וכך קטנה הקהילה מכ- 200 משפחות בראשית שנות ה- 20 ל- 130 משפחות באמצע שנות ה- 30. ביוזמת החוגים האנדקיים באונייוב ותוך עידוד השלטונות הפולניים התנהל בשנים אלו חרם כלכלי נגד המסחר היהודי. במקביל לכך פותחה רשת חנויות של פולנים, ואמנם במשך תקופה קצרה לפני פרוץ מלחמת העולם ה-2 הוקמו 21 בתי מסחר פולניים וחוסלו 12 חנויות יהודיות. בחודש מאי 1936 פנתה הנהלת הקהילה היהודית באונייוב, באמצעות סוכנות הידיעות היהודית (ייט"א), בקריאה ליהדות פולין ולציבור היהודי מעבר לגבול, להושיט עזרה דחופה לקהילה המקומית. בקריאה זו הדגישו ראשי הקהילה את ההסתה האנטישמית הפרועה ואת המצוקה הכלכלית של האוכלוסיה היהודית במקום.
באונייוב היו סניפים של ציונים כלליים, התנועה הרביזיוניסטית, המזרחי, פועלי ציון, בונד ואגודת ישראל וכן תנועות נוער של בית"ר והשומר הצעיר. מפלגות ציוניות הקימו ספריה ששימשה מרכז לפעילות תרבותית ענפה.
בשנות ה- 30 ישב על כס הרבנות ר' שלמה רפאל זאב לבנטל והוא המשיך בתפקידו זה עד לימיה האחרונים של הקהילה בתקופת השואה.
אונייוב נכבשה בידי הגרמנים כשבוע אחרי פרוץ מלחמת העולם ה-2 ומיד החלו גזרות על האוכלוסיה היהודית. ברחובות העיירה נחטפו היהודים לעבודת כפייה. הגברים נלקחו לסלילת כבישים ולתיקון גשרים והוכו באכזריות, תוך כדי עבודות מפרכות אלו. חנויות היהודים נשדדו. כן פונו משפחות רבות מבתיהן ונאסר עליהן לקחת את מטלטליהן. בדירות אלה שוכנו אנשי הצבא הגרמני ופולקסדויטשים. בחודש דצמבר 1939 נדרשו היהודים לענוד טלאי צהוב. באותה תקופה הוקם היודנראט. ב- 1940 רוכזו בני הקהילה ברובע מיוחד. עד יוני 1941 היה זה גיטו פתוח, אך לא הותר ליהודים להמצא בחלקים אחרים של העיר. אחרי מועד זה צומצם שטח הגיטו והוא הפך לסגור. צפיפות, רעב ומחלות היו מנת חלקם של תושבי הגיטו. ב- 1941 שולחו צעירים יהודים למחנות העבודה באזור פוזנאן. ב- 20.10.1941 גורשו כל יהודי אונייוב לאזור קובאלה פאנסקיה ושוכנו בכפר דז'ייז'בוטקי. היה זה חלק מן הגיטו הכפרי בו רוכזו היהודים מנפת טורק. מגורשי אונייוב קבלו לרשותם שישה בתים ובהם מצאו מחסה רק מספר מועט של המשפחות. רוב יהודי אונייוב נשארו בשדה תחת כיפת השמים. גורל יהודי אונייוב בקובאלה פאנסקיה כגורל שאר יהודים שרוכזו במקום זה. בין היהודים שנתלו בקובאלה פאנסקיה ב- 23.6.1942 היו גם שניים ממגורשי אונייוב. במהלך האקצייה של חיסול ב- 20.7.1942 הוכרח אחד מאנשי אונייוב לנצ'יצקי לחפור קבר לעצמו ונורה בו יחד עם ילדו. יעקב וולדמן, מתושבי אונייוב, הצליח להימלט בזמן הגירוש מקובאלה פאנסקיה לחלמנו, ברח ליער והצטרף אל הפרטיזאנים. הלה נרצח ב- 1.9.1945 בעיר טורק בידי אנשי המחתרת הפולנית הלאומנית.

לאתר העירייה לחץ כאן

למפה לחץ כאן

וקיפדיה