ל' ניסן ה'תשע"ז

פשצ'ינה PSZCZYNA

עיר בפולין
מחוז: שלזיה
נפה: פשצ'ינה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-5,315

·  יהודים בשנת 1941: כ-227

תולדות הקהילה:
 

לפי המסורת, היתה ראשיתה של פשצ'ינה בביתן-ציד, ביערותיו של בעל המקום, הדוכס מאופולה. במעמד של עיר זכתה פשצ'ינה בין השנים 1246- 1281. עד מחצית המאה ה- 19 היתה פשצ'ינה בבעלות פרטית של האצולה הפולנית, הצ'כית, ההונגרית והגרמנית. העיר היתה מוקפת חומה ובסמוך לה מבצר. פעמים רבות פקדו את פשצ'ינה דליקות (ב- 1545, 1662, 1679, 1748 ועוד). ב- 1846 היה רעב בעיר, ובעקבותיו פשטה בקרב תושביה מגיפת טיפוס. באותה שנה עסקו כ-%40 מאוכלוסי המקום במלאכה: אריגה, מוצרי הלבשה, עץ, מזון. כל משפחה עשירית התפרנסה ממסחר. כשליש מן התושבים היו גרמנים והם היו האמידים, ואילו הפולנים, שהיוו רוב אוכלוסי המקום, היו העניים. מן המחצית השניה של המאה ה- 18 היתה פשצ'ינה נתונה לשלטון הפרוסים, לפולין הועברה רק לאחר משאל-עם ב- 1921. במאה ה- 19 היתה פשצ'ינה מרכז למאבק פולני נגד מגמות הגרמניזאציה של שלזיה. במחצית המאה יצאו בה לאור עתונים פולניים: "טיגודניק פולסקי", "פשיאצ'ל לודו" ועוד. היהודים הראשונים, כנראה משפחות ספורות, הגיעו לפשצ'ינה מבוהמיה במאה ה- 17. תחילה ניתנה להם, כנראה, זכות מגורים, אך ב- 1678, לאחר השתדלויות העירוניים נשמרה הזכות הזאת ליהודי אחד בלבד. עוד ב- 1756 התגוררה בפ, משפחה יהודית אחת, בת 8 נפשות. לקראת סוף המאה ה- 18 גדל מספר היהודים בעיר (לפי מקור אחד, ב- 1787 מנתה קהילת פשצ'ינה 85 יהודים, ואילו לפי מקור אחר, ישבו בפשצ'ינה ובסביבתה ב- 1791 רק 47 יהודים). יהודי פשצ'ינה עסקו בעיקר בחכירה ובמסחר, לא רק בפשצ'ינה עצמה אלא גם בסביבתה הכפרית. סימון וולף יליד פשצ'ינה, חכר ב- 1740 את שיווק היי"ש בפסטנברג שבשלזיה. גם במאה ה- 19 היו המסחר והחכירה עיסוקם העיקרי של יהודי המקום. יש הסבורים שהקהילה היהודית בפשצ'ינה הוקמה בסוף המאה ה- 18. ב- 1780 היה סלומון ישראל מפשצ'ינה אחד מחברי ועד הקהילות היהודיות בשלזיה. הוא פנה למושל שלזיה בעצומה לבטל את הצו מ- 8 במרס 1780, שלפיו נאסר על היהודים לעסוק בחכירה. בתחילת המאה ה- 19 רכשה הקהילה חלקת אדמה לבית-העלמין וכן השיגה רישיון לבניית בית-כנסת בעיר. בית הכנסת במקום חונך ב- 1835. שמות רבני העיר עד 1885 אינם ידועים לנו. בשנים 1885- 1891 ישב על כס הרבנות בפשצ'ינה הרב ד"ר מארכוס בראן, היסטוריון וחוקר יהדות שלזיה. מסוף המאה ה- 19 ועד 1909 או 1910 היה רבה של פשצ'ינה הרב ד"ר ראו וב- 1913 - הרב ד"ר לוונשטאם. תקציבה של קהילת פשצ'ינה ב- 1901 הסתכם ב- 7,178 מארק ועלה ב- 1913 עד ל- 11,300 מארק. בתקופה ההיא פחת מספר היהודים בעיר. ליד הקהילה פעלו במחצית השנייה של המאה ה- 19 ה"חברה קדישא" ו"חברת נשים", ב- 1899 - "האגודה להפצת ספרות והיסטוריה של העם היהודי", וב- 1901 "חברה לפיתוח חברתי על שמו של מנדלסון", ועל-ידה ספרייה ואולם-קריאה. במחצית הראשונה של המאה ה- 19 התגורר בפשצ'ינה אברהם מור, שפעל רבות למען תיקון מעמדם של יהודי פרוסיה. במחצית השנייה של המאה ה- 19 עבד בפשצ'ינה שנים רבות בארכיון של הדוכס, ההסטוריון והארכיונאי ד"ר ציוויר, שביוזמתו הוקם בברלין ב- 1906 הארכיון של יהודי גרמניה. בפשצ'ינה היה ד"ר ציוויר פעיל ב"אגודה להפצת ספרות והסטוריה של העם היהודי". בתקופת מלחמת-העולם הראשונה חנה זמן-מה במקום המטה הכללי של החזית המזרחית של הצבא. הגרמני. עם נסיגתו של הצבא הגרמני ב- 1918 עזבו את העיר גם חלק מתושביה הגרמנים וכן היהודים. בין שתי מלחמות-העולם היתה בפשצ'ינה קהילה יהודית קטנה, כ- 20 משפחות. עיקר פרנסותיהם של תושביה היו מלאכה ומסחר. בימים הראשונים של ספטמבר 1939 נכבשה פשצ'ינה על-ידי הגרמנים. באוקטובר של אותה שנה צורפה לתחום הרייך השלישי. בפשצ'ינה נותרו עוד כ- 15 משפחות יהודים שראו את עצמם "גרמנים בני דת משה". מתחילת 1940 נצטוו הם לענוד סרט לבן עם מגן דוד. בעת ההיא מינו הגרמנים את שינדלר ל"נציג היהודים" במקום. על היהודים הוטלה חובה של עבודת-כפייה, בעיקר בניקוי העיר. בסוף מאי 1940 גורשו כל היהודים מפשצ'ינה ומהכפרים הסמוכים (פיאסקי, ויסלה) כ- 80 איש במספר, לטשביניה. שם היה גורלם כגורל יהודי המקום. בפשצ'ינה נשארו שינדלר ובר. תפקידם היה לעבוד בניקוי רחובות העיר. כל בקשותיהם לעבור לטשביניה נדחו. באמצע 1941 נעצרו השניים בידי הגיסטאפו ועקבותיהם נעלמו. באוגוסט 1942 הוקם בתחנת-המשטרה המקומית מחנה-עבודה לאסירים פליליים תושבי נפת פשצ'ינה שעונשם לא עלה על שישה חודשים. הם עבדו בחקלאות ובגננות. בין כלואי המחנה היו גם יהודים. לא ידוע לנו כמה מיהודי פשצ'ינה הצליחו להינצל.