א' אייר ה'תשע"ז

אוסטילוג USCILUG

עיירה בפולין
נפה: לודמיר
אזור: ווהלין ופוליסיה
שפך הנהר לוגה ךנהר לוג
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ - 3,728
• יהודים בשנת 1941: כ - 2,723
• יהודים לאחר השואה: כ - 200

תולדות הקהילה:
כללי
עיירה בנפת לודמיר.

 

בעת מלחה"ע ה - I
אוסטילוג שוכנת במקום הישפך הנהר לוגה לנהר בוג. היא נזכרת לראשונה באמצע המאה ה- 12, בעת שיצא הנסיך הקיובי איזיאסלב לכבוש אותה. בשנת 1431 ניטש כאן קרב בין שני האחים הליטאים. הנסיכים יגיילו וסבידריגיילו. החל מן המאה ה- 18 היתה אוסטילוג רכוש הנסיכים לבית לובומירסקי, ואלה שינו את שם היישוב בשנת 1765 לרוז'יאמפול. השם החדש לא נקלט והעיירה שבה לשמה הקודם אוסטילוג . לא ידוע מתי התיישבו יהודים באוסטילוג לראשונה, אך יש לשער שכמה יהודים כבר ישבו שם במאה ה- 17. קהילת אוסטילוג היתה כפופה לקהל לודמיר. בהתכנסות ועד ווהלין בשנת 1700 בהורוכוב הוטל על א לשלם מס גולגולת בסכום קטן - 100 זהובים וגם סך זה קיבלה על עצמה לסלק קהילת לודמיר; פרנסיה טענו, שיהודי אוסטילוג אוספים כסף לבניית בית-כנסת. כל זה יכול להעיד שמדובר ביישוב יהודי דל. במיפקדים שנערכו במחצית השנייה של המאה ה- 18 נמנו באוסטילוג עצמה בין 300 ל- 350 נפשות. אך יש לזכור, שהמיפקדים נועדו למטרות של הטלת מס הגולגולת ולכן לא נכללו בהם תינוקות עד גיל שנה ו"כלי-הקודש". מלבד זאת היו כמובן גם משתמטים שהצליחו להתחמק מן המיפקד. שנערך ישירות מטעם הממלכה הפולנית. בראשית המאה ה- 19 החל להתפתח בנהר בוג מעגן סירות ובמשך הזמן היתה אוסטילוג לנקודת יציאה חשובה לתבואה ועצים, שנשלחו מכאן. בין השאר לדנציג, ומשם לחוץ-לארץ. בשנת 1901, למשל, יצאו ממעגן זה 145 כלי-שיט ועליהם סחורות בשווי של 165,000 רובל. עד אמצע המאה ה- 19 גדל מספר היהודים באוסטילוג פי שלושה ולקראת סוף המאה הוכפל מספרם שוב. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היוו היהודים בערך 90% מתושבי אוסטילוג . ברשותם היה רובן המכריע של 10 1 החנויות; כל 13 בעלי-המלאכה באוסטילוג היו יהודים. מראשית המאה ה- 19 ועד 1830 כיהן ברבנות באוסטילוג ר' יוסף, בנו הבכור של ר' מרדכי מנסכיז', שהיה תלמידו של ר' יחיאל מיכל מזלוצ'וב ומייסד שושלת האדמו"רים של נסכיז'. בנו של ר' יוסף - ר' לוי יצחק - יסד את שושלת סטפאן. מצאצאיו נשארו באוסטילוג נינו של ר' יוסף, ר' אליעזר, שכיהן באוסטילוג בסוף המאה ה- 19, ואחריו ר' יוסף וורטהיים, שכיהן משנת 1905 עד ראשית מלחמת העולם הראשונה. באוסטילוג היו שנים-עשר בתי-כנסת, של חסידי בלז, טריסק, נסכיז', ראדזין, רוז'ין ועוד. בשנים 1905 - 1915 היה באוסטילוג חדר מתוקן, שייסדו כמה מורים. לאחר שנסוג הצבא הרוסי, בקיץ 1915, עזבו רוב יהודי אוסטילוג את היישוב. חלק מהם עברו ללודמיר ומרביתם המשיכו מערבה, אל מעבר לנהג בוג. כעבור כמה ימים, כשנקבע באוסטילוג ממשל צבאי אוסטרי-גרמני חזרו היהודים לעיירתם. המושל הצבאי מינה ראש-עיר יהודי. המצב הכלכלי היה קשה, שכן לאחר המלחמה הטילו השלטונות הגבלות על תנועת הסוחרים היהודיים; מזון חולק בקיצוב. כדי לסייע לציבור נפתח מטבח לנזקקים ונתארגן ועד לסיוע למשפחות עניות. למרות המצב הזה התפתחה באוסטילוג פעילות ציבורית יהודית. בהיתר שלטונות הצבא נפתח בית-ספר ששפות ההוראה בו היו גרמנית ועברית; מנהלו היה קצין יהודי מחיל המצב האוסטרי. כמו-כן נערכו ערבים מוסיקליים, נוסד חוג דרמטי ולאחר זמן מה גם שתי ספריות: אחת עברית ואחת ביידיש. בשנת 1917 נערכה באוסטילוג תהלוכה גדולה לכבוד הכרזת בלפור והוקם ארגון צעירים, שממנו צמח סניף של צעירי-ציון. לאחר מהפיכת פברואר 1917 החל הממשל הצבאי להתפורר, ובשנת 1918 החלו יחידות הצבא האוסטרי לסגת ולהתפרק. צעירים יהודיים אספו מעט נשק וארגנו מיליציה מקומית כדי לשמור על הסדר ועל ביטחון הציבור. כעבור זמן מה נכנסה לאוסטילוג קבוצה קטנה של ליגיונרים פולניים. אנשי המיליציה היהודית חשבו שזו כנופית פורעים ופתחו עליהם באש. בקרב הקצר שהתחולל נפלו 14 יהודים ואחרים נפצעו. למחרת הגיעה לאוסטילוג פלוגה של הצבא הפולני, ערכה חקירה ודרישה והסתפקה בכך שהטילה על הציבור היהודי קנס כספי. בשנת 1920, לפני חג שבועות, שהו באוסטילוג הבולשוויקים; שהותם נמשכה שישה שבועות, ולאחר מכן חזר לאוסטילוג השלטון הפולני.

 

בין שתי המלחמות
עד מלחמת העולם הראשונה היה לאוסטילוג מעמד של כפר; אבל לאחר מכן העניק לה השלטון הפולני מעמד עירוני. בעקבות הבחירות למועצת העירייה רוב הנציגים שנבחרו היו יהודים, אך בלחץ השלטון נאלצו היהודים להסתפק בנציג אחד בהנהלת העירייה, שכיהן בתפקיד סגן-ראש העיר. עד תחילת שנות השלושים גם מזכיר העיר היה יהודי. העיסוקים העיקריים של היהודים היו גם בתקופה זו המסחר הזעיר והמלאכה, והעוסקים בשני הענפים האלה היו מאוגדים בשתי אגודות. כל אחת מאלה הקימה בנק משלה. שני הבנקים קיבלו עזרה מן המרכז היהודי לקואופרציה וגם מן הג'וינט. הבנקים סייעו לחבריהם בהלוואות קטנות שניתנו בתנאים נוחים ואלה איפשרו למקבליהן להתגבר על הקשיים בעתות משבר כלכלי. בשנות העשרים הוקמו באוסטילוג שני בתי-ספר עבריים, האחד של רשת "תרבות" והשני דתי-לאומי - "יבנה". כמו-כן נוסד גן ילדים עברי. שתי הספריות, זו ביידיש וזו בעברית, שנוסדו בזמן הכיבוש האוסטרי, גדלו והפכו להיות מרכז חיי התרבות בעיירה. לידן נערכו שיעורי ערב, הרצאות, חוגים לדרמה ופעולות נוספות. לאחר שעזב הרב יוסף וורטהיים את אוסטילוג , בתחילת מלחמת העולם הראשונה, כיהנו במקום רב ושני דיינים. בשנים 1932- 1937 נבחר לכהן ברבנות ר' פנחס טברסקי, בן לשושלת טריסק. אחריו כיהן, עד מותו בשואה, הרב יהושע שיינטופ. מאמצע שנות העשרים פעלו באוסטילוג רוב המפלגות הציוניות: הציונים הכלליים על שתי סיעותיהם, "המזרחי", "תורה ועבודה". הרוויזיוניסטים, "פועלי-ציון" ועוד. לצדן פעלו תנועות הנוער "החלוץ", "החלוץ הצעיר" (שסניפו נוסד עוד בשנת 1923). "השומר הצעיר" נוסד( בשנים 1927/26). בית"ר, "צעירי המזרחי" ועוד. לקונגרס הציוני הט"ז שהתקיים( בשנת 1929) הצביעו 84 איש. חלוקת הקולות היתה כדלקמן: "פועלי ציון" - 20, רוויזיוניסטים - 19, "מזרחי" - 19, הציונים הכלליים - 18. "התאחדות השומר-הצעיר" - 8. אך בחירות אלה נפסלו. לקונגרס הי"ח (שהתקיים בשנת 1933) הצביעו 422 איש. חלוקת הקולות היתה כדלקמן; רשימת אריץ-ישראל העובדת - 218, "מזרחי" - 90, ברית הרוויזיוניסטים - 98, שתי הסיעות של הציונים הכלליים - 15. לקונגרס הכ' (שנערךבשנת 1937) הצביעו 331. חלוקת הקולות היתה כדלקמן: רשימת ארץ-ישראל העובדת - 240, "מזרחי" - 57, הציונים הכלליים - 34.

 

במלחה"ע ה - II
בספטמבר 1939 היתה אוסטילוג לעיר-גבול בין ברית-המועצות ובין הגנרל-גוברנמן (פולין הכבושה) שבשליטת גרמניה הנאצית. השלטון הסווייטי הטיל הגבלות תנועה, ושליש מיהודי אוסטילוג עקרו מעירם; רובם עברו ללודמיר. בבוקר של ה- 22 ביוני 1941, יום פרוץ המלחמה בין ברית-המועצות לגרמניה, הופצצה והופגזה אוסטילוג קשות; קרוב ל-%80 מבתיה נפגעו ובערך 500 איש נהרגו, ביניהם יהודים רבים. באותו יום לפנות ערב נכבשה אוסטילוג בידי הצבא הגרמני. עד מהרה החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודת כפייה היהודים הועבדו בתיקון הגשר שעל הנהר בוג, בניקוי ההריסות והעמסת תחמושת וציוד צבאי בתחנת הרכבת. בסוף יולי 1941 מינו הגרמנים יודנראט והוקמה משטרה יהודית. בסוף אוקטובר 1941 נאסרו 890 איש ממשכילי העיירה ומנכבדיה והוצאו להורג. לאחר מכן נחטפו מדי פעם קבוצות של צעירים ונורו בגיא שליד בית-הקברות היהודי. במרס 1942 הוקם גטו ונכלאו בו בערך 2,000 איש. הצפיפות היתה גדולה מאוד והגיעה ל- 20 איש בחדר. בגטו נוצר רעב ועקב הצפיפות פרצו בו מגפות; בעיקר התפשט טיפוס הבטן. בימים 1- 15 בספטמבר 1942 הועברו יהודי אוסטילוג לגטו לודמיר ונרצחו שם יחד עם יהודי המקום בבורות שהוכנו בכפר פיאטידיין. קבוצה קטנה של עובדים, שהושארה לעבוד במחנה צבאי, חוסלה בסוף החורף של שנת 1943. בזמן שנערכה אקציית החיסול ברחו בערך 300 מבני אוסטילוג , אך רובם נתגלו ונרצחו. רק מעטים מצאו מחבוא אצל הפולנים או הצטרפו לפרטיזנים. חמישה צעירים ממשפחת ספסוב הצטיידו בנשק וביקשו להצטרף לפרטיזנים באמצעות מכר אוקראיני. זה הוביל אותם ליחידת או.פ.א. ואנשיה רצחו את כולם. מאוחר יותר, בראשית שנת 1944, בזמן מבצע "סערה" (Burza), הצטרפו כמה מפליטי אוסטילוג ליחידות הארמיה-קראיובה (ק"א), אחדים ליחידות הלוחמות ואחדים ליחידות המשק. בין הלוחמים היה שמואל דיאמנט, ששימש סייר ומורה-דרך בגדוד הא"ק "נקמה" (Zemsta). לאחר השחרור, ביולי 1944, יצאו מן היערות וממקומות המחבוא בערך 30 מבני אוסטילוג . עליהם נוספו עד ראשית 1945 חוזרים מברית-המועצות. מספר הניצולים מבני אוסטילוג הגיע ל- 200 נפש בערך.

http://itouchmap.com/?c=up&UF=-1057255&UN=-1570047&DG=PPL

 

http://data.jewishgen.org/wconnect/wc.dll?jg~jgsys~shtetm~-1057255