א' תשרי ה'תשע"ח

קאמיינסק KAMIENSK

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: פיוטרקוב טריבונאלסקי
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 2,390

·  יהודים בשנת 1941: כ- 834

תולדות הקהילה:
 

ראשיתה של קאמיינסק במאה ה- 13. הוענק לה מעמד עיר ב- 1374. היתה זו עיירה בבעלות האצולה, החסרה תנאים להתפתחות כלכלית ודמוגראפית. ב- 1870 ניטל מקאמיינסק מעמד-עיר. יהודים בודדים השתקעו בקאמיינסק בראשית המאה ה- 18, אך ישוב יהודי נוסד בה רק בשלהי המאה. במחצית השנייה למאה ה- 19 היו היהודים רוב אוכלוסי העיירה. כמקובל בעיירות הקטנות, מלבד הפונדקאות, עסקו רובם של יהודי קאמיינסק במסחר, בעיקר במסחר בכפרים, ובין בעלי-המלאכה היו הרוב חייטים. בשנות ה- 20 ובראשית שנות ה- 30 למאה ה- 19 נעשו ניסיונות לייסד תעשיית טקסטיל בקאמיינסק. ארבעה יהודים הצטרפו לפעולה כתעשיינים-קבלנים. תחילה השתייכו יהודי קאמיינסק לקהילת פשדבוז', ואחר כך לקהילת רוזפשה. את מתיהם קברו בבתי העלמין של רוזפשה וסולמייז'יצה. קהילה עצמאית נוסדה בקאמיינסק בשלהי המאה ה- 18, וחלשה על יהודי ארבעה כפרים סמוכים. בית-העלמין קודש ב- 1830 בקירוב, והקבר העתיק ביותר שנשמר עד התקופה שבין המלחמות הוא מ- 1831. בראשית שנות ה- 20 למאה ה- 19 נוסד הקדש. בית-הכנסת הראשון שנבנה מעץ עלה באש ב- 1832. דומה היה גורלו של בית-הכנסת השני. בית הכנסת האחרון נבנה ב- 1905. תחילה השיגה ידה של הקהילה להעסיק דיין בלבד. ב- 1827 שימש כדיין ר' חיים שטרן מוולברום, ב- 1828 הוא נתמנה לרב וכיהן עד 1832. ר' חיים שטרן היה תלמידו של החוזה מלובלין. שמו יצא לפניו כבעל מופת. כן נודע ספרו "זכרון חיים". על אף סגולות אלו נאלץ לנטוש את כסאו, בגלל התנגדות חסידי קוצק שבמקום, ולשוב אל עיירת מולדתו וולברום. אחריו שימש ברבנות ר' משה יחיאל בר' בריש סטאשווסקי, אך ב- 1857 עבר לאולקוש, כפי הנראה - כדי לשפר את פרנסתו. גם הרב הבא ר' וולף שפס לא האריך את ישיבתו בעיירה (1857- 1861) ועבר לטושין. הוא נימק את נטישת הכהונה בירידת הכנסותיו, שנגרמה על-ידי ירידת מספר היהודים במקום ודלדולם. יצויין, כי כתב ההסמכה שניתן לר' וולף שפס בבית המדרש לרבנים בווארשה הועיד אותו לכהונה בקהילות ממדרגה שנייה בלבד. אחריו שימש ברבנות ר' בר סטאשווסקי (החל ב- 1862), שכיהן קודם לכן כדיין. כבוד העטה על הקהילה אחד מרבניה הבאים, שכיהן בה 45 שנה: ר' ישראל שטיגליץ, נצר לשושלת ראדומסק, שנתפרסם כבעל הלכה ופוסק. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ישב על כס הרבנות בקאמיינסק ר' ראובן יששכר ירחמיאל רבינוביץ', צאצאו של "היהודי" מפשיסחא. גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא התפתחה קאמיינסק מבחינה כלכלית, ועל כן לא נשתנה גם מצבם הכלכלי של האוכלוסים היהודים. שיפור מה באפשרויות הפרנסה נתגלה משהתחילו יהודי פיוטרקוב וראדומסקו לבוא לקאמיינסק לעונת הקיט. בישוב היהודי זכתה אגודת ישראל להשפעה רבה. בשנות ה- 30 הוקם הארגון בנות אגודת ישראל. ביוזמת קבוצת נוער נוסדה ב- 1931 הספרייה על שם שלום עליכם; פתיחתה עוררה התנגדות הריפה של חסידי גור הרבים, מהם אף ניסו להרוס אותה. גאות נחשול האנטישמיות בשנות ה- 30 גררה סדרה של פגיעות ביהודי קאמיינסק. חמורות ביותר היו ההתפרעויות ביולי 1937: יהודים רבים הוכו, והמשטרה אסרה תוקפים אחדים. משהושמדה קאמיינסק כמעט כליל בהפצצות בספטמבר 1939 עקרו כמחציתם של היהודים אל עיירות בסביבה, בעיקר לגוז'קוביצה. בדצמבר 1940 היו בקאמיינסק 517 יהודים - רק 348 מיהודי המקום ו- 169 פליטים ממקומות אחרים. במשך שנתיים הבאות, מספר היהודים לא נשתנה במידה נכרת (באוגוסט 1942 - 598 נפש). אין ידיעות מפורטות על חיי ישוב יהודי זה בתקופת השואה. הוא חוסל באוקטובר 1942: קרוב ל- 500 יהודי קאמיינסק הובאו לתחנת הרכבת בגוז'קוביצה, ומכאן הוסעו למחנה ההשמדה בטרבלינקה. יהודים מעטים מצאו מקלט אצל איכרי הסביבה, או התחבאו ביערות הסמוכים ובמחצבות. תושבי המקום הסגירו כמעט את כולם בידי הגרמנים. דוגמה לכך יכול לשמש גורל משפחת מארקוזין. 12 בני משפחה זו נמלטו למחבוא שהכינו לעצמם במחצבה הסמוכה. פולני מכר התחייב לספק להם מזון תמורת כל רכושם שנתנו לו קודם לכן. הוא עמד בהתחייבותו עד אפריל 1943, ואז חדל לבוא. כעבור 10 ימים הופיע בלוויית פולני אחר, ובעזרתו סתם באבן את פתח המחבוא, שהוא מקור האוויר היחיד. עשרה יהודים נחנקו, ושניים, יעקב וגולדה מארקוזין, הצליחו לאחר מאמצים ממושכים לגול את האבן ולצאת. בשל מצבם הנואש פנו בעצמם אל השלטונות הגרמניים וסיפרו את סיפורם. השניים נורו בבית-העלמין בראדומסקו.