ד' חשון ה'תשע"ח

קאנצ'וגה KANCZUGA

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: פשבורסק
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,396

·  יהודים בשנת 1941: כ-967

·  יהודים לאחר השואה: מעטים

תולדות הקהילה:
 

קאנצ'וגה ככפר היתה בבעלותם של האצילים. מעמד של עיר העניק לה המלך ב- 1441. בסוף המאה ה- 15 סבלה קאנצ'וגה מפלישת הטאטארים וכמעט שנחרבה כליל. התושבים עסקו במלאכה, ובייחוד בייצור כלי-חרס שונים. משפחות יהודיות אחדות.ישבו בקאנצ'וגה כבר ב- 1597. תחילה הן השתייכו לקהילת פשבורסק, ורק בראשיתה של המאה ה- 18 זכה היישוב בקאנצ'וגה לקהילה עצמאית. הוקם בית-מדרש ונוסדה חברת "ביקור חולים". היהודים התפרנסו מחכירה, פונדקאות, מסחר זעיר וכן מלאכה. מס-הגולגולת לאוצר המדינה שילמו תחילה באמצעות קהילת פשמישל, וב- 1717 יצאו מהגליל ונישומו בפני עצמם בסכום של 215 זהובים, הסכום הקטן ביותר בכל הגליל. בחלוקה זו מוזכרת קאנצ'וגה לא בשם קאנצ'וגה אלא בשם מקום-מושבם של מאיר וחתניו, שכנראה היו אז מנהיגי הקהילה. ב- 1712 נתוועדו בקאנצ'וגה "ראשי ומנהיגי הגליל", כנרשם בפנקס "ועד דד' הארצות", ואישרו את כתר הרבנים של ר' יהושע פייבל תאומים כאב"ד פשמישל. ב- 1757 ישב בקאנצ'וגה ר' דוד קאנטשיגר, אביו של ר' אלכסנדר זיסקינד, מחבר "מצנפת בד" על התורה. באותה תקופה לא נרשמו היהודים בין משלמי מס עבור בתים, ונראה כי אכן לא היו להם בתים, והם גרו בדירות שכורות. היישוב בקאנצ'וגה היה כפוף לרב בפשבורסק ובידיו נשמר פנקס קהילת קאנצ'וגה. ואולם במחצית השנייה של המאה ה- 19 כבר כיהן במקום ר' יוסף ויסקא, שהיה רבה האחרון של קאנצ'וגה (נספה בשואה). בראשית המאה ה- 20 נוסף עוד רב לעיר, ר' יעקב יצחק הורביץ. עם חידושו של שלטון פולין בקאנצ'וגה בתום מלחמת-העולם הראשונה, הורע מצבם של היהודים מחמת יחסם העויין של השלטונות. העירייה אסרה על היהודים להשתמש בשדות המרעה הציבוריים; ואם כי היהודים הצליחו בסופו של דבר לבטל את ההחלטה, סערו הרוחות בזמן המאבק, ואירעו גם פרעות והתנפלויות של הפולנים על היהודים. ב- 1927 היתה בקאנצ'וגה הסתה לעלילת דם נגד השוחט, וההסתה הביאה בעקבותיה מהומות מצד האספסוף. רק התערבותה של המשטרה שמה קץ לפרעות. בתקופה שבין שתי מלחמות- העולם היו רוב אוכלוסיית היהודים בקאנצ'וגה סוחרים זעירים, שהיו מוכרים בשווקים ובירידים או מחזרים עם מרכולתם בכפרים. הקיפאון הכלכלי שנשתרר בפולין, ביחוד בתקופת המשבר 1928- 1931, נתן אותותיו גם בקאנצ'וגה וחלק ניכר מן התושבים הגיע לדלות ממש. עם כל זה לא פסקה הפעילות החברתית-תרבותית בקרב יהודי קאנצ'וגה. תפקיד חשוב היה שמור לארגונים הציוניים שפעלו בעיר, וכן לארגון של "אגודת ישראל". מספר החברים בארגונים ציוניים הלך וגדל, וב- 1927 הגיע מספרם ל- 168. בשנות העשרים נוסדה בקאנצ'וגה "עזרה" חלוצית, וגם הוקמה ספרייה ואולם-קריאה. בפרוץ הקרבות בין גרמניה לפולין עזבו מקצת מן הגברים את קאנצ'וגה ופניהם מזרחה, לשטחים שסופחו לברית-המועצות. רובם חזרו לקאנצ'וגה במחצית השניה של 1941, לאחר פלישת גרמניה לברית-המועצות. כל החוזרים נתפסו בידי הגרמנים ונרצחו. מועטות הן הידיעות על חייהם של יהודי קאנצ'וגה תחת השלטון הגרמני. ידוע, שבדצמבר 1940 ישבו במקום 810 יהודים, ובתוכם 57 פליטים. ידוע גם, שבמקום היה יודנראט ובראשו עמד שמואל'קה וסטרייך.. הוא היה בסוף 1941 חבר הוועד האזורי של י.ס.ס. בנפת יארוסלאב. יהודי קאנצ'וגה קיבלו עזרת-מה מטעם י.ס.ס. בקראקוב. ביוני 1942 חויבו יהודי קאנצ'וגה לשלם קונטריבוציות גדולות, ויש המעידים על קנסות בסכומים ניכרים. ביולי 1942 נצטוו היהודים להחתים כמה פעמים מחדש את תעודות-הזיהוי שלהם, ככשרים לעבודה. אלה שקיבלו חותמת היו אמורים להישאר בקאנצ'וגה, ואילו האחרים נועדו לגירוש. בפעם הראשונה נמצאו כשרים לעבודה 350 איש מתוך כ- 900, בפעם השנייה - 150 איש, ובשלישית - לקראת סוף יולי של אותה שנה - 4 משפחות בלבד. בסוף יולי או ב- 1 באוגוסט 1942 רוכזו כל יהודי המקום בבית-הכנסת. עדים מספרים שהעסקנית הציבורית גיטל דומיניץ (בתו של שמואל איינהורן) התייצבה לפני הנאספים ועודדה אותם. מבית-הכנסת הועברו כולם בעגלות למחנה- מעבר בפלקיניה, שם נתקיימה סלקציה: הזקנים והחלשים נורו ביער הסמוך למחנה, כ- 150 גברים צעירים שולחו למחנות-עבודה בסטאלובה וולה, שייניאווה, ויארוסלאב. הרוב המכריע של יהודי קאנצ'וגה שולחו ברכבת למחנה-המוות בבלז'ץ. כמה מן הגברים הצליחו להימלט בדרך למחנה ולהסתתר ביער, אולם הם נרצחו בידי כנופייה של פולנים ששוטטה שם. אחרי המלחמה חזרו לקאנצ'וגה יהודים אחדים מניצולי השואה. זמן מה הם התגוררו במקום. בליל הסדר של פסח תש"ה נרצחו בקאנצ'וגה 13 יהודים. לפי העדים, באו הרוצחים מקרב אנשי כנופיית המחתרת הפולנית הלאומנית.