ד' חשון ה'תשע"ח

קארצ'ב KARCZEW

ישוב עירוני בפולין
מחוז: וארשה
נפה: וארשה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-3,320

·  יהודים בשנת 1941: כ-830

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

ביום השני למלחמה, 2 בספטמבר 1939, הופצצה קארצ'ב ממטוסים גרמניים. התושבים החלו לברוח מן העיר. רבים מבני הנוער נמלטו על נפשם לאזורים שבמזרח פולין. באמצע ספטמבר 1939 נכבשה קארצ'ב. כעבור זמן מה מינו הגרמנים יודנראט והחלו לשלוח יהודים לעבודת כפייה. על מנת למנוע חטיפות פרועות לעבודה הכין היודנראט רשימות יומיות של יהודים שהיו צריכים לצאת לעבודה, בהתאם למספר שדרשו הגרמנים. האמידים פדו את עצמם בכסף ואילו העניים נשלחו במקומם. בעלי המלאכה עבדו בקסרקטינים ובמפעלים שהקימו הגרמנים במקום. ב- 1 בדצמבר 1940 הוקם לפי פקודת הכובשים הגטו. בהתחלה היה הגטו פתוח ותושביו יכלו לקיים מסחר חליפין עם האוכלוסייה הפולנית כדי להשיג מזון. כעבור זמן מה סגרו הגרמנים את הגטו והיציאה ממנו נאסרה. מאז הורגש בגטו מחסור חריף במזון. בשל הרעב והצפיפות פרצו מגיפות. רבים מן העניים גוועו ברעב. בגטו היו אמנם מוסדות סעד שקיימו מטבחים שבהם ניתנו ארוחות לעניים ביותר, אבל לא היה בכך כדי למלא את צורכי האוכלוסייה שהלכה והתרוששה מיום ליום. ביאנואר 1941 חיסלו הגרמנים את הגטו. יהודי קארצ'ב גורשו לגטו וארשה. באפריל 1942 הקימו הגרמנים בקארצ'ב מחנה לעבודת כפייה. כ- 400 יהודים יוצאי קארצ'ב, אוטבוצק ופאלניצה נדחסו לצריפים שהוקמו בשטח המחנה. הם הועסקו בחפירת תעלות מים ורבים מהם נספו במחנה. המחנה חוסל ביאנואר 1943. מן האסירים נותרו בחיים רק מעטים. ביניהם היה הרופא יוליוש פומפר, שניצל הודות למסירותה של האחות הנוצריה אנה שטאקלברג. בקרבת קארצ'ב נמצא באותן השנים מחנה כפייה נוסף, שנמצאו בו כ- 50 צוענים. הצוענים הצליחו להתארגן במחתרת ולהשיג רובים ורימונים. באביב 1943, כאשר נודע להם על כוונות הגרמנים לחסל את המחנה, הם פתחו באש על יחידת הז'אנדארמריה שחנתה במקום. היו קורבנות משני הצדדים, אך רק מעטים מכין הצוענים הצליחו להימלט ליערות. כעבור זמן קצר נתפסו הנמלטים בידי המשטרה הפולנית והוצאו להורג. אחדים מבני קארצ'ב הצטרפו ללוחמים נגד הכובשים. יהודים אחדים שנמלטו מן הגטו התארגנו ליחידת פארטיזאנים שבראשה עמד משה גונטארסקי. הם נרצחו בידי אנשי ה"ארמיה קראיובה" (הצבא המחתרתי הפולני, שהיה כפוף לממשלה הפולנית הגולה בלונדון). אחד מבני קארצ'ב, מרדכי מנדל אייזנשטוק, חייט במקצועו, השתתף במלחמת העצמאות של פולין בשנת 1918. בשנת 1930 היגר לצרפת והצטרף למפלגה הקומוניסטית. בשנים 1940- 1942 השתתף בפעולות המחתרת הצרפתית נגד הכובשים הגרמניים. ביולי 1942 נאסר אייזנשטוק בידי הגרמנים, נשלח לאושוויץ ונספה שם.

 

 

הכפר קארצ'ב מוזכר לראשונה בראשית המאה ה- 16 והיה אז בבעלותם של בני אצולה ממשפחת קארצ'בסקי. במרוצת הזמן התפתח הכפר למרכז מסחר ומלאכה. בשנת 1548 קיבלה קארצ'ב מן המלך זיגמונט הראשון מעמד של יישוב עירוני. בקארצ'ב התקיימו יום שוק שבועי ושני ירידים שנתיים. לפי פקודת המלך שוחררו תושבי קארצ'ב מתשלום מסים לתקופה של 20 שנה. זכויות אלה אושרו בשנת 1757 בידי המלך אוגוסט השלישי. בראשית מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיירה בידי יחידות הצבא הגרמני ואלה שהו בה עד שנסוגו בשנת 1918. אין בידינו ידיעות מדויקות על תחילת היישוב היהודי בקארצ'ב. כנראה שראשוני היהודים התיישבו במקום בראשית המאה ה- 16. בני משפחת קארצ'בסקי ראו ביהודים גורם חשוב לפיתוח העיירה. המשפחות היהודיות הראשונות באו לקארצ'ב מן הכפרים שבסביבה. הן התפרנסו מסחר עצים( ייצאו חומרי בניין לדאנציג), מסחר זעיר, מפונדקאות וממלאכה. היישוב הלך וגדל במאה ה- 19. ענף מיוחד של המלאכה היהודית היה באותה תקופה ייצור הטליתות. בקארצ'ב היו שני בתי אריגה לטליתות. בשנת 1860 הגיע שוויה של התוצרת ל- 1,200 רובל לשנה. עם התפתחות היישוב בקארצ'ב קיבלו היהודים רשות להתארגן בקהילה. במחצית השנייה של המאה ה- 16 הוקם במקום בית מדרש בנוי עץ וקודש בית עלמין. בשנים שלאחר מכן נבנה במקום בית מדרש נוסף. בקהילה פעלה "חברה קדישא". במאה ה- 19 התארגנה במקום "חברת ביקור חולים" שסיפקה לחולים עניים תרופות ומזון. בסוף המאה ה- 19 הוקמה בקארצ'ב קופת גמ"ח. לפי המסורת שהיתה מקובלת בין יהודי המקום היה רבה הראשון של קארצ'ב ר' דניאל יאנוש. פרטים מדויקים יותר על הרבנים שכיהנו בקארצ'ב מצויים מן המאות ה- 19 וה- 20: ר' יוסף אליעזר יאנובסקי כיהן בתפקיד רב בקארצ'ב עד שנת 1850, כשעבר לכהן בז'ארקי. זמן מה כיהן בעיירה ר' ראובן זהמן, שעבר לאחר מכן לכהן באוטבוצק. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ישב על כיסא הרבנות בקארצ'ב ר' שאול ידידיה אליעזר טאוב, בנו של האדמו"ר ממודז'יץ. בשנת 1926 עבר ר' שאול ידידיה לאוטבוצק. זמן מה כיהן ברבנות בקארצ'ב ר' אריה לייב דז'אלקובסקי (נפטר בשנת 1927). רבה האחרון של קארצ'ב היה ר' יוסף צבי קאליש, בנו של האדמו"ר ר' שמעון מסקרנייביץ. ר' יוסף צבי כיהן בקארצ'ב משנת 1927 עד שנת 1935, כאשר עלה לארץ-ישראל. בשנות מלחמת העולם הראשונה עזבו רבים מיהודי קארצ'ב את בתיהם ועברו לווארשה, לאוטבוצק ולמקומות אחרים. הדבר היה קשור בהאשמות הידועות בריגול שהעלו מפקדי הצבא הרוסי נגד היהודים. בחורף של שנת 1914/15 הרסו חיילים רוסיים שחנו בקארצ'ב את בית המדרש הישן הבנוי עץ, שהוקם במאה ה- 16, והשתמשו בחומריו להסקה. התחדשותה של פולין העצמאית בנובמבר 1918 לא שמה קץ למצוקתם של יהודי המקום. בשנת 1920, בעת המלחמה בין פולין לבולשוויקים, רבו ההתנפלויות של בריונים פולניים על יהודי קארצ'ב. חיילי הגנראל האלר, שחנו במקום, האשימו את היהודים בסיוע לבולשוויקים והתעללו בהם. באותה תקופה נרצחו 2 יהודים: מנדל יאנובסקי ואבא שיינמאן. גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו רוב יהודי קארצ'ב להתפרנס ממסחר זעיר. כמה מיהודי המקום התפרנסו מייצוא בשר כשר לווארשה. בין בעלי המלאכה בלטו חייטים, סנדלרים שסיפקו נעליים ליחידות הצבא הפולני וכן אופים. משפחות אחדות התפרנסו ממתן שירותים לנופשים שנהגו להגיע לקארצ'ב מווארשה בחודשי הקיץ. החרם על המסחר והמלאכה היהודיים והשיתוק הכלכלי שאיפיין את התקופה שבין שתי מלחמות העולם הביאו להגירה מתמדת של יהודי קארצ'ב. רבים מבני הנוער, ברובם בעלי מלאכה, לא ראו את עתידם בפולין והיגרו לארצות המערב או עלו לארץ-ישראל. הנזקקים מבין יהודי קארצ'ב הסתייעו במוסדות לעזרה הדדית שפעלו במקום: "קופת עזרה" שהקים ה"ג'וינט" נתנה הלוואות לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה; "חברת עזרה לנצרכים" דאגה לספק לנצרכים חומרי הסקה בחודשי החורף; "חברת ביקור חולים" השיגה תרופות עבור מיעוטי היכולת. בעלי המלאכה, ובעיקר החייטים, התארגנו באותן שנים ב"איגוד מקצועי של עובדי המחט". האיגוד נסגר בשנת 1938 בפקודת השלטונות, שראו בו מסווה לפעולה קומוניסטית מחתרתית. באותה תקופה היתה ההסתדרות הציונית מיוצגת בקארצ'ב על זרמיה הרבים: הציונים הכלליים( משנת 1917), "פועלי ציון"( משנת 1917), "המזרחי" והרוויזיוניסטים. רבים מחברי התנועות הציוניות עלו לארץ-ישראל. מבין המפלגות הלא-ציוניות היה בקארצ'ב סניף ל"אגודת ישראל"; הסניף התבסס על חסידי פוריסוב ואוטבוצק. אחדים מבני הנוער היהודי השתייכו לארגון קומוניסטי שפעל בדרך בלתי ליגאלית. בוועד הקהילה שנבחר בשנת 1936 היו ל"אגודת ישראל" 5 מנדטים ולציונים - 3. רוב ילדי ישראל למדו בחדרים המסורתיים ולאחר שהוטלה חובת לימוד בבתי-ספר עממיים -גם בבית-הספר העממי הפולני. משנת 1922 פעלו בקארצ'ב ספרייה של "הקולטורפאריין" (האיגוד לתרבות) ולידה היה אולם קריאה. הספרייה שימשה גם מקום מפגש של הנוער ופעלו בה חוגי חובבים לדרמה ולספרות. בשנת 1938 סגרו השלטונות את הספרייה בתואנה שהיא משמשת מקום מפגש ופעולה של הקומוניסטים. בשנת 1934 הוקמה בקארצ'ב אגודה לספורט ולהתעמלות "פרומיין" (קרן אור). האנטישמיות שגברה בסביבה בשנות השלושים נתנה את אותותיה גם בקארצ'ב. החרם הכלכלי שהוכרז על המסחר והמלאכה היהודיים הכביד על יהודי המקום. רבים מן הסוחרים ובעלי המלאכה, שנהגו למכור אח מרכולתם לאיכרים בימי השוק, נפגעו קשה. היו גם התפרצויות אנטישמיות של בריונים. כתוצאה ממעשים אלה הלכה וגברה ההגירה מקארצ'ב לערים אחרות. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם עזבו את קארצ'ב עשרות משפחות יהודיות. בחול המועד פסח תרצ"ו (1936) התפרעו כמה עגלונים פולניים, שהביאו לקארצ'ב פחם מאוטבוצק. גרמה להתפרעות ההסתה האנטישמית. במהלך ההתפרעות נדקר למוות הישיש וולף גולדפארב.