כ"ח תמוז ה'תשע"ז

קוזובה KOZOWA

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: בז'ז'אני
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 4,913

·  יהודים בשנת 1941: כ- 1,570

·  יהודים לאחר השואה: אחדים ניצלו

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

על קורותיהם של יהודי קוזובה בתקופת השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941) אין בידנו ידיעות. הגרמנים נכנסו לקוזובה ב- 3.7.1941, ומיד החלו התנכלויות ליהודים. ב- 5.7.1941 נרצחו ארבעה יהודים בידי אוקראינים או גרמנים, ובאוקטובר אותה שנה עשו הגרמנים טבח המוני בקוזובה: כ- 300 יהודים נהרגו ביריות. בסתיו 1941 התחילו זורמים לקוזובה יהודים מכפרי הסביבה. שביקשו בעיירה מחסה מפרעות שפרעו בהם האיכרים האוקראינים. במרוצת הזמן גדל מספר היהודים במקום, שכן למן אביב 1942 היו הגרמנים מביאים לכאן את שרידי האוכלוסים היהודים שנעקרו מהסביבה. כך עלה מספר היהודים בקוזובה ביוני 1942 ל- 2,700 בקירוב, ובנובמבר שוב הגיעו מספר שרידים מהכפרים הסמוכים. בה בשנה הוקם גיטו בקוזובה ושררה בו צפיפות רבה. גבולות הגיטו לא נשמרו בקפדנות. היהודים היו מסתננים החוצה וסוחרים עם איכרי הסביבה. ועל כן היה מצב-האספקה בקוזובה לא קשה במיוחד. אך האנשים שנתפסו ביציאה מהגיטו, או בכפרים בסביבה, בלא רשיון נהרגו בידי השוטרים הגרמנים והאוקראינים. בקוזובה פעלו יודנראט (היחיד מחברי היודנראט ששמו ידוע לנו הוא עורך-הדין קורצרוק) וכן המשטרה היהודית. בשירות המשטרה היו גם, בין השאר, כמה מאנשי העולם התחתון - סוחרי-סוסים. ביום הכיפורים תש"ג (21.9.1942) חל הגירוש ההמוני. השלטונות הגרמניים תבעו מהיודנראט לספק להם 800 איש, והשוטרים היהודים השתתפו במצוד. קבוצה גדולה של יהודים נתפסה במטבח הציבורי, שעה שבאו לקבל כרטיסי-מזון. יהודים נוספים נתפסו ברחובות ובבתים. רבים נמלטו, לפני האקציה או בשעתה, אל כפרי הסביבה, לשדות או ליער. החטופים, 800- 1,000 במספר, הוסעו לבז'ז'אני הסמוכה, שגם בה נתחוללה באותו יום אקציה. יהודי קוזובה הוטענו יחד עם יהודי המקום על קרונות והוסעו אל מחנה ההשמדה בבלז'ץ. הללו שעלה בידיהם להימלט בעת האקציה בקוזובה, שבו אחרי סיומה לבתיהם. היישוב היהודי המוקטן בקוזובה התקיים עד קיץ 1943, ונתנסה עוד פעמים אחדות בהריגות ובשילוחים. ב- 2.12.1942 הרגו הגרמנים בקוזובה 18 חולים (לפי המשוער, חולי טיפוס, שכן מגיפה זו השתוללה אז בגיטו). ב- 9.4.1943 שוב היתה הוצאה להורג: נותרו אז כ- 100 יהודים. זמן קצר אחר כך, לפני פסח תש"ג (17.4.1943) נעשה טבח גדול. השוטרים הגרמנים פרצו לגיטו, הוציאו מבתיהם יותר מ- 1,000 אנשים והרגום ביריות. האקציה האחרונה, שלאחריה הודיעו הגרמנים, כי העיירה קוזובה נעשתה "יודנריין", נערכה לאחר חג השבועות תש"ג (12.6.1943). באקציה זו נספו בקוזובה שרידי היהודים, ביניהם חברי היודנראט והמשטרה היהודית. הם הובאו במשאיות לבית-העלמין ונורו. עורך-הדין קורצרוק, שנזכר לעיל, וכן בני משפחתו (9 נפשות) התאבדו בשעת אקציה זו בשתיית רעל. בחיים נותרו רק היהודים שהצליחו לברוח, או להתחבא בסביבה בעוד מועד. מקצתם נשארו בחיים עד שחרור העיירה על-ידי הצבא הסובייטי ב- 21.7.1944

 

הישוב עד מלחה"ע II-ה

קוזובה נזכרת לראשונה ב- 1669, באותה שנה הוקם בה מבצר. מסוף המאה ה- 18 ועד שנות ה- 70 של המאה ה- 19 שכנו בקוזובה משרדי הנפה. אולם ב- 1880 סופחה העיר לנפת בז'ז'אני. בעיר נתקיימו 11 ירידים בשנה ויום-שוק אחד בשבוע. בסוף המאה ה- 19 היא חוברה לקו מסילת-הברזל. ראשוני היהודים הגיעו כנראה לקוזובה בסוף המאה ה- 17, ב- 1717 חויבו במס-גולגולת גבוה לערך, דהיינו סך של 524 זהובים. במאה ה- 19 התפרנסו רוב יהודי קוזובה ממסחר על כל סוגיו וכן ממלאכה. החנות הנוצרית הראשונה הוקמה בקוזובה רק ב- 1907. ב- 1905 פרצה בקוזובה דליקה, שכילתה 11 בתים של יהודים, כולם מדלת העם. הקהילה הטילה על האמידים מס מאולתר, והללו לא רק ששלמו אותו אלא אספו במשך יומיים כ- 2,000 כתרים, פי שניים מהסכום שנדרש מהם. באוקטובר 1906 פרצה שוב דליקה, והפעם עלו רוב בתי היהודים באש וכ- 300 משפחות נשארו בלא קורת-גג. לעזרת היהודים התגייס שופט בית-הדין המקומי, הפולני מאריאן בוברובסקי. הוא אסף אלפי כתרים ואף הוסיף עליהם מכספו; בהשתדלותו הרשו השלטונות לשכן את היהודים בקרונות הרכבת הריקים, שעמדו בתחנת-הרכבת. ולא זו בלבד, אלא שעלה בידו לקבל למען הנצרכים הלוואות מן הממשלה, אף סיפק לנצרכים בזול עצי-הסקה. כ- 20 מיהודי המקום שנפגעו בדליקה שכרו את חנויותיהם בבניין שהיה קניינה של הארכיבישופות הקאתולית. זו העלתה ב- 1910 את דמי שכירות החנויות פי שלושה, ורבים מהחנוונים נאלצו לחסל את עסקיהם ולהקים דוכנים בשוק. לאחר מלחמת-העולם הראשונה התארגן בקוזובה איגוד סוחרים יהודים, שהקים בסוף שנות ה- 20 קופת גמ"ח. קופה זוהרחיבה את פעולתה משנה לשנה. ב- 1933- 1934 היא חילקה 62 הלוואות בסך כולל של 4,737 זלוטי, וב- 1936- 1937 - 139 הלוואות בסך כולל של 8,545 זלוטי. למן 1840 ועד 1935 כהנו בקוזובה רבנים מבית רוטנברג. ראשון בהם היה ר' יוסף הלוי רוטנברג, חתנו של ר' צבי- הירש מז'ידאצ'וב. ב- 1850 עלה על כסאו בנו ר' אלכסנדר, שכיהן בקודש 20 שנה. במקומו בא בנו ר' מרדכי, המכונה "טל", והוא ישב על כסאו עד 1910. את כסאו ירש ר' יעקב. בראשית כהונתו התנגדו לו רבים מבני הקהילה, והיו אף שדרשו את פיטוריו. בסופו של דבר גברו התומכים בר' יעקב על מתנגדיהם, והרב נשאר בתפקידו עד לפטירתו ב- 1935. רבה האחרון של קוזובה היה ליפא הלוי שטאבספלד. זמן רב ישב בקוזובה האדמו"ר לבית סטראטין ר' משה ב"ר יהודה-צבי לאנגנר. התנועה הציונית פתחה בפעולותיה בקוזובה בראשית המאה ה- 20. ב- 1909 התקיים ליד ההסתדרות הציונית במקום בית-ספר-עברי, שבו למדו 60 תלמידים, מחציתם בנים. לאחר מלחמת-העולם הראשונה התרחבה הפעולה הציונית, ובתחילת שנות ה- 30 היה סניפה של המפלגה הרביזיוניסטית החזק ביותר במקום. בקוזובה התקיימו גם סניפים של הציונים הכלליים ושל התאחדות. את תנועות הנוער הציוני ייצגו בקוזובה קני הנוער הציוני ובית"ר. בבחירות לעיריה שנתקיימו ב- 1927 זכו היהודים ב- 18 מתוך 48 כלל המאנדאטים. רוב הנבחרים היו ציונים. בבחירות ב- 1933 נבחרו 3 יהודים מרשימה יהודית, מתוך 16 כלל הנבחרים. לוועד הקהילה נבחרו גם באותה תקופה נציגי החרדים או "בעלי-בתים" סתם. בנוסף לפעולות הסעד המקובלות תרמה קהילת קוזובה מדי שנה בשנה סכומי-כסף להחזקת בית-היתומים היהודי בבז'ז'אני, כנראה שכמה מיתומי קוזובה חונכו במוסד זה. בין שתי מלחמות-העולם נפתח בקוזובה בית-ספר עברי משלים מיסודה של "שפה ברורה". על ענייני תרבות שקד האיגוד הציוני "התחיה" שקיים חוג דראמאטי וכן ספריה. בספורט עסק מועדון "הפועל" שליד ההתאחדות