כ"ח אייר ה'תשע"ז

קוז'לוב KURZELOW

עיירה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: ולושצ'ובה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: 119

תולדות הקהילה:
 

ק' נזכרת לראשונה במאה ה-12 באיגרת רועים של האפיפיור דאז, שקבע בה מחוז כנסייתי חדש. בשנת 1285 הוענקו לק' זכויות עיר והיתר לקיים יום שוק שבועי. בשנת 1540 היו בעיירה 85 בתים ובתחילת המאה ה-17 היו בה טחנת קמח, נפחייה ובית-חרושת למוצרי ברזל. באותו זמן התארגנו בה גילרות של חייטים, נפחים ופרוונים. באמצע המאה ה-17 נפלה ק' בידי הפולשים השוודים שזרעו בה חורבן והרס. מאז ירדה ממעמדה ובמשך יותר ממאתיים שנה לא התאוששה. רק במאה ה-19 התחדשה בה הצמיחה הכלכלית והדמוגרפית.
ק' נכבשה בידי הגרמנים בתחילת ספטמבר 1939. יהודים תושבי ק' נזכרים לראשונה בתחילת המאה ה-19. מספרם היה זעום, ואף בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהיישוב היהודי במקום הגיע לשיא התפתחותו, לא מנה יותר מ-50 משפחות.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היה בק' בית-מדרש, שהיה מרווח דיו כדי להכיל גם מתפללים מכפרי הסביבה. קהילת האם של יהודי ק' היתה הקהילה היהודית של ולושצ'ובה. אין לנו מידע על חיי הציבור של יהודי ק'; אפשר שבגלל מיעוט התושבים היהודים והיעדר מקורות פרנסה הלך היישוב היהודי בק' והתמעט. גורם נוסף לעזיבת היהודים היו גילויי האנטישמיות, שהלכו וגברו בשנות ה-30 של המאה ה-20.

 

בימי מלחמת העולם השנייה

ק' נכבשה בידי הגרמנים כבר בתחילת ספטמבר 1939, אך בהיותה מקום קטן ונידח הם לא ישבו בה דרך קבע והותירו את השלטון המקומי בידי הפולנים. מסיבה זו היו.החיים בקהילה הכפרית הזאת שקטים למדי. היהודים המקומיים היו כפופים ליודנראט בוולושצ'ובה. בפברואר 1940 העביר לק' היודנראט בוולושצ'ובה 275 פליטים יהודים שפונו מוולוצלאווק. הפליטים הגיעו למקום תשושים, מורעבים וחולים, ומחלקת הסעד היהודית בוולושצ'ובה סייעה להם ככל יכולתה. ב-10 במרס 1940 נפתח בק' מטבח ציבורי ובו הוגשו מדי יום ביומו 300 ארוחות חמות לפליטים. הוגשה להם גם עזרה אחרת כגון מיטות, בגדים ותרופות.
ביולי 1940 הוקם בוולשצ'ובה גטו, ומאז פחתה יכולתו של היודנראט שם לסייע פליטים בק'. בספטמבר 1940 נסגר המטבח הציבורי. הפליטים נשארו בק' עד אמצע ספטמבר 1942. אז התקיימה בק' אקציה. תחילה נרצחו 13 יהודים במקום. הנותרים - מקומיים ופליטים - פונו לוולושצ'ובה. יומיים לפני יום הכיפורים תש"ג גורשו כולם למחנה ההשמדה טרבלינקה. בשנת 1942, כנראה לאחר שרוב היהודים כבר גורשו מק', הגיעו למקום שלושה אנשי גסטאפו ורצחו 7 יהודים - 5 גברים ושתי נשים (ככל הנראה היו אלה יהודים שהסתתרו והוסגרו לגרמנים).

 

 

 

קוזלוישצינה KOZLOWSZCZYZNA

  

 

 

 

 

    

 

קהילה בפולין

 

 

קוז'מין KOZMIN

  

 

 

 

 

    

 

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: קרוטושין
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-5,563

·  יהודים בשנת 1941: כ-135

תולדות הקהילה:
טקסט 2

קי נזכרת לראשונה בתעודות משנת 1232 כיישוב כפרי. בשנת 1318 קיבלה מעמד של עיר על בסיס החוקה המגדבורגית. במאה ה-6ו התרחבה ק', עם הקמת פרבר גדול שכונה "העיר החדשה" (נובה-מיאסטו). כנראה שבעת ההיא נחשבה לעיר גדולה, שכן היה באפשרותה להעמיד לרשות הממלכה הפולנית 20 חיילים חמושים היטב. מראשיתה התפרסמה כמרכז חשוב של מלאכה ובפרט של אומנויות הטווייה, האריגה והסנדלרות, מלאכות שאותן הביאו עמם הנזירים הברנרדינים (חברי מסדר ברנרד הקדוש) שישבו בק' מהיווסדה. במאה ה-16 הקימו בה חברי מסדר "האחים הצ'כים" בית-דפוס גדול. בעת ההיא היתה ק' מרכז הרפורמציה ב"פולין-גדול".
בימי מלחמות השוודים נפגעה העיר קשה, ולאחר נסיגתם פקדו אותה מגפות ושרפות. בסוף המאה ה-17 נבנתה ק' מחדש והוענקו לה גם פריווילגיות חדשות ומקלות כדי לסייע לשיקומה. בין השאר הותר לה אז לקיים 9 ירידים שנתיים, והוענקו לה פטור חלקי ממסים והרשות להעניש עבריינים בחרב (דהיינו לגזור עונש מוות). בשנת 1793, בעקבות חלוקתה השנייה של פולין, סופחה ק' לפרוסיה. בעיר היו אז 1,513 תושבים ו-298 בתים, רוב תושביה התפרנסו ממלאכה, אך מקצתם עסקו בחקלאות, בסחר בהמות ובמסחר אחר.
בשנים 1807- 1815 נכללה ק' ב"נסיכות ור'שה". בשנת 1810 פרצה בה דלקה גדולה שכילתה 50 בתי מגורים ואת בית מועצת העיר. בשנת 1815 הוחזרה ק' לריבונותה של פרוסיה כעיר בנסיכות פוזנן. בראשית המאה ה-9ו הוקמו בה 12 טחנות קמח ומפעלים לעיבוד עורות ולהפקת שמן.בשנת 1822 פרצה בעיר שרפת ענק שאיכלה 120 בתי מגורים, בתי-מלאכה ומשקים חקלאיים, תהליך שיקומה של העיר היה קשה וממושך. בשליש האחרון של המאה ה-19 כבר שוקמו רוב המפעלים ובתי-המלאכה בק' ונוספו כמה מפעלים חדשים - בית-חרושת ללבנים, בית חרושת למכונות ומפעל להפקת גז. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם גדלה מעט אוכלוסיית העיר ונוסדו בה גם בית-חרושת לעמילן תפוחי-אדמה ומנסרה.
בתחילת ספטמבר 1939 נכבשה ק' בידי הגרמנים. מדיניותם כלפי תושבי ק' היתה דומה למדיניות שהנהיגו בשאר ערי החבל - רבים גורשו לגנרל-גוברנמן או לגרמניה לעבודות כפייה.
ראשיתו של היישוב היהודי בק' במאה ה-15. אז עסקו רוב יהודי המקום במסחר ובעיקר בסחר תבואות. במלחמות השוודים באמצע המאה ה-7ו סבלו יהודי ק' רבות, כשאר התושבים, ומהם שנספו אחר-כך במגפות הקשות שפקדו את העיר. רבים מן הניצולים, יהודים כלא-יהודים, עזבו אז את ק'.
אחרי הסיפוח לפרוסיה ב-1793 גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר והתארגנה קהילה על מוסדותיה. תחילה נבנו בית-כנסת גדול ומפואר, בית-מדרש ודירות לעובדי הקהילה, והעירייה הקצתה ליהודים חלקת אדמה לקבורת מתיהם. לקהילה היה גם בית-ספר יסודי משלה. בשנת 1836 ביקרו בו 120 מכלל 180 ילדי הקהילה בגיל חינוך חובה. היה גם בית-ספר ללימודי דת, וב-1858 נזכר בית- מדרש.
בשנות ה-30 של המאה ה-9ו נוסדו כמה אגודות וחברות לעזרה הדדית וצדקה, כגון חברת "ביקור חולים", חברת "מלביש ערומים" ו"קופת גמילות חסדים". ב- 1898 נוסדה גם "אגודת נשים יהודיות".
בשנת 1856 כיהן כרבה של הקהילה ד"ר שלמה סולומון ראט. בימיו פרצו בקהילה סכסוכים קשים בין הליברלים לאורתודוקסים. בימי יורשו בתפקיד, ד"ר א"ד לוין (מ- 1857), נרגעו מעט הרוחות ורוב בני הקהילה התרגלו לסדרים החדשים בבית-הכנסת ברוח הרפורמה, כגון דרשה בגרמנית מדי שבת ומקהלה. אחריו (מ-1884 ) נבחר לכהונת רב בק' ד"ר אוסקר באואר. הוא גייס תרומות למען ישיבת "עץ חיים" בירושלים ולמען יישוב ארץ- ישראל ; אחריו כיהן במשך זמן קצר הרב ד"ר סולומון טרייטל ; יורשו בתפקיד (מ-1892), הרב ד"ר הפנר, היה פעיל מאוד בתחום הסעד והבריאות. הוא דאג להעביר חולים מבני הקהילה שנזקקו לאשפוז למרכזים רפואיים גדולים כגון טורון וברסלאו. הרב הפנר חיבר ספרים אחדים וביניהם חיבור משותף עם המורה ר' הרצברג, על קורות היהודים והקהילות היהודיות בנסיכות פוזנן. לצד עיסוקיו אלה פיתח פעילות תרבותית ערה בקרב יהודי ק' וביישובי הסביבה.
לבית הספר היסודי של קהילת ק' יצאו מוניטין. בשנת 1862 הוקם בק' בית-ספר חדש בעל אופי מיסיונרי, והרב ומועצת הקהילה חששו ממנו מאוד, אבל עד מהרה נוכחו לדעת שחששם היה לשווא, שכן ילדים יהודים לא נרשמו אליו. בשנת 1864 למדו כל ילדי הקהילה בבית הספר היהודי, בשתי כיתות.
בשלהי המאה ה-19 נוסדו בק' כמה מוסדות ציבור ותרבות חדשים שהטביעו את חותמם על חיי הקהילה, כגון ספרייה ציבורית גדולה שהכילה ספרים בגרמנית ובעברית, ארגון נוער ו"אגודת נשים יהודיות".
כמה יהודים ילידי ק' זכו לפרסום בתחומם - ביניהם הרופא ד"ר היינריך גרבובר, ואדולף טוק, מו"ל של ספרי אמנות, שהיגר לאנגליה וקיבל שם תואר אצולה.
גם במאות ה-18 וה-19 התפרנסו יהודי ק' מסחר בתבואה ובבהמות וממלאכה - בעיקר חייטות וסנדלרות. לקראת סוף המאה ה-9ו התבססו היהודים, עסקיהם התרחבו והיה לאל ידם לשלוח את ילדיהם למוסדות השכלה גבוהה.
בתחילת המאה ה-20 הסתמן בקרב יהודי ק' תהליך של הגירה לארצות חוץ ויציאה לערים גדולות בגרמניה, בעיקר לברלין ולברסלאו, והקהילה הלכה והתמעטה, בשנת 1912 נותרו בבית-הספר היסודי של הקהילה רק 7 תלמידים, והרשויות ביטלו את תמיכתם הכספית והציעו להעביר את ילדי הקהילה לבית-הספר הפרוטסטנטי. ואולם ועדה מיוחדת שמינתה הקהילה המליצה להמשיך ולהחזיק את בית-הספר כמוסד חינוך פרטי, שימומן מקופת הקהילה.
בשנת 0ו9ו התארגנה בק' קבוצה ציונית ראשונה, שפעיליה היו רובם ככולם מבני הדור הצעיר.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייסו רוב צעירי הקהילה לצבא הגרמני; שלושה מהם נפלו בחזית.
בשנת ,1916 עוד בזמן המלחמה, ייסד הרב ד"ר הפנר סניף מקומי של "אגודת ישראל", אבל רק מעטים הצטרפו אליו. בשנת 1920, כשק' נכללה שוב במדינת פולין, היגר הרב הפנר לברסלאו ושם שימש ארכיבר הקהילה. בעקבותיו עזבו את העיר רוב היהודים.
בספטמבר 1939, כשהגרמנים כבשו את ק', נותרו בה רק יהודים ספורים. גם הם, כאחיהם בשאר יישובי חבל פוזנן, היו נתונים לרדיפות ולהחרמות רכוש. כעבור שבועות מעטים גורשו כולם, דרך מחנה מעבר בפוזנן, למחנות ולגטאות בגנרל-גוברנמן.