ד' חשון ה'תשע"ח

קוז'מינק KOZMINEK

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: קאליש
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 2,273

·  יהודים בשנת 1941: כ- 729

תולדות הקהילה:
 

לקוז'מינק הוענק מעמד של עיר לפני 1369, אך אבדה אותו ב- 1863. המסחר הזעיר פרנס את רוב המשפחות היהודיות בקוז'מינק בסוף המאה ה- 18. בין בעלי מלאכה במקום בלטו סנדלרים, חייטים, נגרים, קצבים ואופים. במאה ה- 19 הואטה במידת מה התפתחותה של הקהילה לאחר שבשנים 1823- 1862 אסרו השלטונות על יהודים נוספים להשתקע בערים, בקרבת שלושה מילין מן הגבול. בסוף המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 השתפר מצבם הכלכלי של בני הקהילה. יהודי קוז'מינק סחרו בעצים, בתבואה ובמוצרים חקלאיים כמו: ביצים וחמאה. הם יצרו אפילו קשרים מסחריים עם מדינות חוץ. עד לאמצע המאה ה- 19 היתה נתונה קהילת קוז'מינק לחסותה של קהילת קאליש. בתקופה מאוחרת יותר ידוע על כהונתם של הרבנים הבאים בקוז'מינק: ר' יעקב קאפל (1877), ר' שאול משה זילברמן (1882- 1891), ר' אברהם צבי זילברמן (1908), ר' שלמה הכהן מערקער (1924), ר' ש. ה. כהנשטאם (1937). בתחילת המאה ה- 20 הוחל בבנייתו מחדש של בית המדרש, שנשרף לפני מספר שנים. בסוף המאה ה- 19 פעל בקוז'מינק מוסד הכנסת אורחים. בשנים אלו סייעו קופת גמילות חסדים ולינת צדק לבני הקהילה. בין שתי מלחמות עולם המשיכו יהודי קוז'מינק לעסוק במסחר זעיר ובמלאכה. גדול היה מספרם של סוחרים נודדים מיריד ליריד בסביבה, והם סבלו מפגיעות האנטישמים הפולניים. בחודש מארס 1936 השתתפו נציגי קהילת קוז'מינק בכנס חירום שנערך בקאליש בו התריעו סוחרי האזור כולו על ההתנכלויות בהם. ב- 1917 אשרו השלטונות הגרמניים הקמתו של חוג ציוני בשם בני ציון. במסגרתו נערכו שעורים לעברית ונפתחה ספריה. בפסח 1931 נחנך בקוז'מינק המועדון של ההסתדרות הציונית. נציגי תנועות נוער ציוניות מקאליש פעלו בקרב צעירי המקום. בקוז'מינק היה סניף של אגודת ישראל וצעירי אגודת ישראל. העיר נכבשה ע"י הגרמנים בתחילת ספטמבר 1939. כבר מן הימים הראשונים לכיבוש הנאצי החלו מעשי התעללות ביהודים. הגרמנים הטילו עליהם קונטריביציות כבדות וכדי להבטיח את מסירתו של הכסף אסרו מספר גברים כבני ערובה. ביודנראט היו. שמואל דודאק , יצחק האפטקה, קנופף, רוט, וילצינסקי ואחרים. כן פעלה בקוז'מינק קבוצה קטנה של שוטרים יהודיים. בראשית 1940 רוכזו היהודים בגיטו. לגיטו קוז'מינק הובאו גם יהודים מכפרי הסביבה: איוואנוביצה, רומאנוב, צקוב, קארצ'מקה, פלווניה נובה. כמו כן הגיעו לגיטו קוז'מינק מספר פליטים מקאליש, לקראת סוף 1940 עמד מספר היהודים בקוז'מינק על כ- 1,800 איש. הגיטו, שהיה תחילה פתוח, נסגר באוקטובר 1940, והוא קיבל בהדרגה אופי של מחנה העבודה. חלק מן הגברים נשלחו לעבודות מחוץ לגיטו והועסקו בפריקת פחם, בניקוי תעלות ובסלילת כבישים בסביבה. בגיטו-המחנה עצמו אורגנו סדנאות לחייטות, לסנדלרות ולנעלי עץ. בספטמבר 1941 שולחו 200 צעירים יהודים לעבודה חקלאית באזור. מספר אנשים נמלטו מן המשלוח וכעבור כמה ימים תבעו הגרמנים 100 איש נוספים. הם הועברו לאחוזות בגולדנהוף ובברינסדורף באזור פוזנאן. ב- 28.11.1941 הוקף הגיטו ע"י יחידות ה-אס-אס, ותוך מעשי אכזריות רוכזו כל היהודים בחצר בית הכנסת. שם נערכה סלקציה בין המסוגלים לעבודה לבין ילדים, חולים וקשישים. אלה האחרונים, כ- 600 במספר, הוטענו על משאיות וגורשו להשמדה. אחרי אקציה זו נותרו במקום כ- 900 יהודים. בחודשים ינואר-מארס 1942 נשלחו קבוצות נוספות של יהודי קוז'מינק להשמדה בחלמנו. ב- 18.5.1942 שוב הובלו כ- 10 צעירים לעבודה באזור פוזנאן. במחצית הראשונה של חודש אוגוסט 1942 גורשו אחרוני יהודי קוז'מינק לגיטו לודז'