א' אב ה'תשע"ז

אושיינצ'יני OSIECINY

 

ישוב עירוני בפולין
מחוז: וארשה
נפה: ניישאווה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-820

·  יהודים בשנת 1941: כ-436

·  יהודים לאחר השואה: כ-15

תולדות הקהילה:
כללי

לא ידועים לנו פרטים על תחילתו של היישוב הכפרי אושיינצ'יני. עוד לפני חלוקתה של פולין היה במקום כפר בבעלותם של בני אצולה. משנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה אושיינצ'יני בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. בשנת 1823 הוענק לאושיינצ'יני מעמד עירוני; באושיינצ'יני התקיימו ימי שוק שבועיים וירידים שנתיים. אין לנו ידיעות מדויקות על ראשיתו של היישוב היהודי באושיינצ'יני. כנראה שראשיתו היתה במחצית השנייה של המאה ה- 18. אז התגוררו במקום משפחות אחדות של יהודים. יישוב יהודי מאורגן התקיים באושיינצ'יני בתחילת המאה ה- 19. בשנות העשרים של המאה ההיא הוגבלו מגורי היהודים ביישוב לשני רחובות ובהם הותר להם לרכוש נכסי דלא-ניידי. אחד הרחובות אף נשא את השם "ז'ידובסקה" (רחוב היהודים). ברחוב זה ניצב אז בית מדרש בנוי עץ (אחר כך הוסיפו אליו קירות אבן). בגלל קרבתה לגבול עם פרוסיה נאסר על מתיישבים יהודים חדשים לגור באושיינצ'יני החל משנת 1822. ראשוני המתיישבים היהודים עסקו במסחר זעיר וברוכלות. מעטים מהם התפרנסו ממלאכה ועסקו במקצועות המסורתיים שהיו מקובלים אצל היהודים. היו ביניהם חייטים, סנדלרים, כובענים וכיוצא באלה. לאחר ביטול ההגבלות של מגורי היהודים בשנת 1862 גדלה האוכלוסייה היהודית באושיינצ'יני והותר להם לגור בכל חלקי העיירה. סמוך לאותה שנה היקצו שלטונות העיירה ליהודים שטח קרקע לבית עלמין ונבנה בית כנסת מלבנים. בעיירה פעלו החברות המסורתיות, כגון "חברה קדישא" ו"הכנסת אורחים"( הוקמה בשנת 1906). גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי אושיינצ'יני להתפרנס בעיקר מן המסחר הזעיר והמלאכה. בנוסף לוועד הקהילה דאגו לנצרכים שבעיירה מוסדות סעד לעזרה הדדית. בשנת 1933 הוקמה באושיינצ'יני חברת "ביקור חולים" שדאגה להגיש עזרה לחולים עניים ולרכוש תרופות עבור חסרי יכולת. בסוף שנות העשרים הוקמה באושיינצ'יני "קופת גמילות חסדים" שנתנה הלוואות לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה. בקופת גמ"ח היו כ- 70 חברים. בשנת 1936 היה הון היסוד של החברה 6,000 זלוטי ובאותה שנה נתנה החברה 200 הלוואות לבני הקהילה. בין שתי מלחמות העולם פעלו באושיינצ'יני סניפים של הציונים הכלליים ושל "המזרחי". בשנת 1923 הוקם בעיירה קן של בית"ר. כמו-כן פעל בעיירה סניף של "אגודת ישראל" שהתבסס ברובו על חסידי גור, אלכסנדר, סטריקוב וסוחאצ'וב. מבין הרבנים שכיהנו בקהילה נזכיר את ר' בנימין אליהו קנטור שמילא את תפקיד הרב בשנת 1885 ולאחר מכן עבר לסוקולוב פודלאסקי. במשך שנים אחדות שימש בתפקיד אב-בית-דין באושיינצ'יני ר' דוד שלמה זלמן ניימאן (נפטר בשנת 1921). ידיעות מפורטות יותר נשתמרו על בנו ר' אברהם נח ניימאן, רבה האחרון של קהילת אושיינצ'יני. הרב ניימאן נולד בשנת 1877 ונספה במחנה חלמנו בשנת 1942. בשנות כהונתו התקיימה בעיירה ליד בית המדרש ישיבה זוטא, שלמדו בה בני העיירה. אחד מתלמידי הישיבה היה ר' פרלמוטר, שכיהן שנים מספר בתור מרא דאתרא באושיינצ'יני ועבר לאחר מכן לווארשה. בהנהלת הקהילה של אושיינצ'יני שלטו אנשי "אגודת ישראל". בראש הסניף עמד רב העיירה ר' אברהם נח ניימאן. יושב ראש ועד הקהילה האחרון היה וולף בר ואידיסלאווסקי מ"אגודת ישראל". בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו ילדי ישראל באושיינצ'יני ללמוד בחדרים וב"תלמוד תורה" שבמקום. בנוסף לכך למדו הילדים בבתי-ספר פולניים ממלכתיים. בשנות השלושים הוקמה ספרייה ליד קן בית"ר. התעמולה האנטישמית שרווחה בשנות השלושים השפיעה על האוכלוסייה הפולנית באושיינצ'יני. רבו ההתנפלויות על יהודים עוברי אורח ויהודי העיירה ניזוקו מן החרם שהוטל על מסחרם. יחידות הצבא הגרמני נכנסו לאושיינצ'יני ב- 10 בספטמבר 1939. מיד לאחר הכיבוש התחילו הגרמנים בהחרמת סחורות אצל היהודים. הם אסרו 20 איש מתושבי העיירה (10 יהודים ו- 10 פולנים) והחזיקו בהם כבני ערובה עד שיתמלאו דרישותיהם בכל הנוגע להחרמת הרכוש והסחורות. עם צירופו של האיזור לרייך באוקטובר 1939 התגברו הרדיפות על יהודי העיירה. בסתיו 1939 הוקם יודנראט לפי הוראת הגרמנים. עיקר תפקידו של היודנראט היה לספק לגרמנים מדי יום מכסה של יהודים מגיל 15 עד 60 לעבודות כפייה בשדה וביער וכן בבניית צריפים. היהודים נצטוו לשאת על בגדיהם טלאי צהוב. במיוחד התעללו הגרמנים ביהודים בעלי זקן. יהודים אחדים נרצחו. בנובמבר 1939 אילצו הגרמנים את רב העיירה א"נ ניימאן להוציא מבית הכנסת את ספרי הקודש ולשרוף אותם. כאשר התנגד הרב היכוהו הגרמנים מכות רצח. בשנת 1940 הוקם באושיינצ'יני הגטו והיהודים נאלצו לעבור אליו. באותו זמן הוצאו מן העיירה כמה עשרות יהודים צעירים ונשלחו למחנות עבודה שונים (ביילסק, מוגילנה, ואף בתחום הרייך). בינואר 1942 רוכזו יהודי אושיינצ'יני באולם גדול. לפי הוראות הגרמנים היה עליהם להביא את כל דברי הערך שברשותם. באותו זמן עצמו שדדו גרמנים אחרים את בתיהם. לכמה יהודים נודע על כוונת הגרמנים לחסל את הגטו ואחדים הצליחו להימלט מן העיירה בעוד מועד. לרוע המזל נתפסו רובם בידי הגרמנים ונורו למוות. ב- 15 באפריל 1942 בוצע החיסול הסופי של קהילת אושיינצ'יני. שארית יהודי העיירה רוכזו בכנסייה המקומית ומשם שולחו במשאיות למחנה ההשמדה חלמנו. מקהילת אושיינצ'יני ניצלו 15 איש: 12 שרדו מן המחנות ו- 3 נמלטו בתחילת המלחמה לברית המועצות.
 

 

אתר הקהילה

http://zchor.org/osieciny/osieciny.htm

 

 

http://www.zchor.org/rabbis/biographies.htm