ב' חשון ה'תשע"ח

אוסטרוג OSTROG

עיר בפולין
אזור: ווהלין ופוליסיה
על הנהר הורין
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-15,000
• יהודים בשנת 1941: 9,240
• יהודים לאחר השואה: כ- 40

תולדות הקהילה:
כללי
עיר בדרום ווהלין.

סגור

בעת מלחה"ע ה - I
אוסטרוג היא עיר השוכנת בדרום ווהלין, על הנהר הורין. היא נזכרת לראשונה בכרוניקה של נסטור בשנת 1100. היה זה בזמן חלוקת הממלכה הקיובית בין הנסיכים הרוסיים, ואוסטרוג נפלה אז בנחלתו של הנסיך דוד בן איגור. באמצע המאה ה- 14 הוקפה העיר חומה ואוסטרוג היתה למבצר חשוב. בשנת 1383 העניק המלך ולאדיסלב יגיילו, בתוקף תפקידו כנסיך הגדול של ליטא, את אוסטרוג וסביבתה לנסיך פיודור כן דניאל. זה האחרון ביקש לפתח את העיר והזמין לכאן מתיישבים וסוחרים יווניים, ארמניים ויהודיים. יש לשער אפוא, שלמן סוף המאה ה- 14 התחילו יהודים להתיישב באוסטרוג . עדויות ברורות לקיום יישוב יהודי במקום יש מן המחצית הראשונה של המאה ה- 15. אלו הן מצבות עתיקות משנת 1445 ואזכור יהודים באוסטרוג במסמכי האוצר הפולני משנת 1447. במחצית הראשונה של המאה ה- 16 מתרבות הידיעות על יהודי אוסטרוג . בשנת 1532 מוזכרים היהודים כמנהלים מסחר בהיקף נכבד עם ולכיה. הם קונים שם בקר ומוכרים בדים ותוצרת פולנית אחרת. בשנת 1540 השתתפו נציגים מאוסטרוג במשלחת של יהורי ליטא שנסעה אל המלך זיגמונט הראשון. מטרת המשלחת היתה להזים עלילות שהושמעו נגד יהודי ליטא, שהואשמו בחטיפתם כביכול של ילדים נוצריים והעברתם על דתם. בשנת 1545 חכר יהודי מאוסטרוג את מסי המלוכה בעיר ז'יטומיר. בשנת 1563 שילמו יהודי אוסטרוג מס גולגולת בסך 600 שוק גרושים ליטאים. היה זה הסכום הגבוה ביותר ששילם ציבור יהודי מיישוב כלשהו בווהלין והוא היווה בערך שליש מכל מס הגולגולת שהוטל על יהודי גליל ווהלין. כעבור שנתיים, בשנת 1565, חויבו יהודי אוסטרוג לשלם 500 שוק גרושים ליטאים כמס גולגולת, סכום שרק יהודי לוצק שילמו כמוהו. לפי ההערכה התגוררו אפוא באותה שנה באוסטרוג בערך 1,000 יהודים, כלומר בערך שליש מכלל יהודי גליל ווהלין. כל אלה מעידים על חשיבותה של אוסטרוג במחצית השנייה של המאה ה- 16. ואכן, אוסטרוג היתה אז אחת מארבע הקהילות הראשיות בווהלין ונמנתה עם מייסדי ועד הגליל והפעילה ביותר בוועד שהוקם. עד גזרות ת"ח ות"ט (1648 - 1650) היתה אוסטרוג , לדברי ר' מאיר משרברשין בחיבורו "צוק העתים", "העיר הגדולה של חכמים וסופרים ותורה וגדולה". אוסטרוג הפכה להיות מרכז רוחני לווהלין ולפולין כולה. נתקיימה בה ישיבה מפורסמת וישבו בה רבנים ידועי שם: בשנים 1540 ועד ראשית שנות השבעים - ר' שלמה לוריא (המהרש"ל), מחבר הספרים "יריעות שלמה", "עמודי שלמה", "עטרת שלמה"; בשנים 1602 - 1604 - ר' ישעיה הלוי הורביץ (השל"ה), מחבר הספר "שני לוחות הברית"; בשנים 1615- 1632 - ר' שמואל אליעזר איידליש (המהרש"א), מחבר הספרים "חידושי הלכות" ו"חידושי אגדות"; ובשנים 1642 - 1649 - ר' דוד הלוי סגל (הט"ז), בעל "טורי זהב". גזרות ת"ח ות"ט פגעו קשות ביהודי אוסטרוג . באוגוסט 1648 הותקפה העיר בידי הקוזאקים בפיקודו של ההטמן טישה. היהודים האמידים יותר ברחו מערבה ל"מדינת פולין", כלומר אל מעבר לנהר בוג. נתן נטע מהנובר, שהיה בין הפליטים שעברו את אוסטרוג , מספר, שהקוזאקים, בעזרתם של העירוניים הנוצריים, רצחו בערך 600 יהודים. בפברואר 1649 חזרו חלק מיהודי אוסטרוג לעירם והחלו לשקם את חייהם. אך עד מהרה הותקפה אוסטרוג שוב בידי הקוזאקים. בערך 300 יהודים נרצחו, בתי-העץ של היהודים הועלו באש, בתי-הלבנים פורקו ובתי-הכנסת היו לאורוות. כמה מן היהודים העניים שברחו הצטרפו לצבא של ההטמן הפולני יאן פירליי ולחמו בקוזאקים. חורבן קהילת אוסטרוג היה גדול ועברו שנים עד שהתאוששה. ב- 15 בספטמבר 1661 הופיע ישראל בן-קופיל, נציג יהודי המקום, ונשבע בפני שמש בית-הדין העירוני שבעיר על שני חלקיה יש רק 5 בתים של יהודים, כל זאת כדי לשחרר ממסים את היהודים שחזרו. בשנת 1673 עברה העיר מידי הנסיכים האוסטראיים לידי הנסיך יוזף לובומירסקי ובשנת 1678 קיבל הנסיך לובומירסקי מסמך מן הסיים בעניין שיקומה של העיר. במסמך זה נאמר, בין השאר; "...ואת החוקים והזכויות לעירוניים, הנוצרים כמו היהודים, כפי שנתנו אותם אבותינו, אנו מאשרים בכל הסעיפים, ומצהירים שהם יהיו להם לעולם". כאמור לעיל, נמנתה אוסטרוג בין הקהילות הראשיות בווהלין ונציגיה השתתפו בוועד הגליל. ביום י"ח באייר שנת שצ"ג (1635) השתתפו נציגים בכינוס הוועד בווישנייביץ ובו אושרה תקנת ר' יום-טוב ליפמן הלר בעניין איסור קניית הרבנות מידי השלטון. באוגוסט 1666 נרשמה בספרי המבצר בלודמיר החלטת הוועד בעניין שני נציגי ווהלין להתוועדות ד' ארצות בפשוורסק. אחד מהם היה אהרון זליג מאוסטרוג . בשנת 1698, בהתוועדות ועד הגליל בטרוביץ, ניתנה הסכמה לספר "עיר בנימין" של ר' בנימין זאב וולף, אב"ד בז'מיגורוד. על ההסכמה חתום ר' יואל בן-יצחק היילפרין, אב"ד ור"מ מאוסטראה, הוא הוא ר' יואל "הגדול", המוזכר כמשתתף בכינוסי ד' ארצות באותה עת. תחום ההשפעה של קהילת אוסטרוג מבחינה טריטוריאלית היה הגדול ביותר בכל פלך ווהלין והוא השתרע מן הנהר הורין במערב עד הדנייפר במזרח וכלל גם את החלק הצפוני של פלך קייב. לפי רשימת חלוקת מס הגולגולת ב- 1700, שנתקבלה בהתוועדות בהורוכוב, היו כפופות לאוסטרוג 23 קהילות, אחדות מהן גדולות, שהוטל עליהן מס בשיעור של יותר מ- 1,000 זהוב, כגון: פולנואה (1,700 בוהז), מז'יריץ וקיליקייב (1,500 בוהז), קוריץ (1,150 בוהז), רובנה וזסלב (1,000 זהוב כל תחא). רבה של אוסטראה חתום על פסק-דין שניתן בעקבות תלונתו של רב, שטען שהקהל שלו רודף אותו ומתנכל לו. העניין נידון ונחתם בהתוועדות הגליל בקוזין בכ"ו בטבת ת"פ (1720). בסוף שנות החמישים של המאה ה- 18 הסתכסכו פרנסי אוסטרוג עם פרנסי לודמיר וקרמניץ. הם מחו נגד הגדלת תחומה של קהילת קרמניץ, כנראה על חשבונם. פרנסי אוסטרוג האשימו את פרנסי שתי הקהילות הראשיות האלה במעילה בכספי הציבור, סירבו להכיר בכל ההוצאות שהיו לוועד הגליל ודרשו שיותר להם לשלם את חלקם בתשלומים במשך שנים רבות ובריבית נמוכה. ועד הגליל קרא להתכנסות מיוחדת לשם דיון בסכסוכים אלה וזו נערכה ברחמאנוב (ליד קרמניץ) ב- 22 בפברואר 1758. מעמדה של קהילת אוסטרוג היה אז איתן אפוא במידה כזאת שהיה בכוחה להתדיין כשווה עם שוות עם החשובות שבקהילות ווהלין. אבל פעילותה של קהילת אוסטרוג לא הצטמצמה בתחום גליל ווהלין בלבד. רבניה המפורסמים נטלו חלק בהתוועדות של ועד ד' ארצות. בהתוועדות שהתקיימה ביום ה' אדר שע"ח (1618) חתם המהרש"א על תקנה בעניין סידור התפילות. בשנים 1632 ו- 1639 חתום על תקנות הוועד ר' נתן נטע בן משה מרדכי כהנא. בשנת 1644 חתום עליהן ר' גדליה בן ישראל שלמה (המכנה עצמו ר' זלמן איש ירושלים). כשל גזירות ת"ח ות"ט, שפגעו קשה בקהילת אוסטרוג , חלה הפסקה בייצוג הקהילה בוועד ד' ארצות. עם חידוש הייצוג חתומים על התקנות ר' אהרון זליג בן יהודה לייב כץ בשנים 1666, 1672 (פעמיים); ר' יוסף בן דוד קל"ב - בשנת 1678; ר' נפתלי בן יצחק כץ, בשנים 1685, 1687, 1688. ר' יואל בן יצחק אייזיק היילפרין. הוא יואל הגדול, שגם כיהן ברבנות באוסטרוג בשנים 1692 - 1712, השתתף בועד ד' ארצות בשנים 1692, 1699 ו- 1712. ר' אברהם בן מאיר חתום שלוש פעמים בשנת 1717; ר' יוסף יוזפה בן פרץ חתם בשנת 1721; ר' אברהם כהנא - בשנים 1718, 1724 (פעמיים), 1739. ר' משולם זלמן בן חכם צבי (אחיו של ר' יעקב עמדין) כיהן באוסטרוג בשנים 1737- 1777 והשתתף בוועד ד' ארצות עד סמוך לפירוקו. נמצא אפוא, שנציגי קהילת אוסטרוג השתתפו בוועד זה לאורך כל תקופת פעולתו. כאמור, אוסטרוג המשיכה להיות עיר מפורסמת ברבניה ובישיבה שלה גם לאחר גזירות ת"ח ות"ט. בסוף המאה ה- 18 כיהן ברבנות באוסטרוג ר' מאיר מרגליות (1777- 1790), שהפיץ כאן את תורת הבעש"ט. אחריו כיהן הרב חיים הכהן רפפורט ואחריו בנו, ר' יעקב הכהן רפפורט, שכיהן באוסטרוג עד שנת 1862. אחרי שנה זו, ועד שנת 1892, לא היה רב בקהילה, שכן היתה מחלוקת חריפה בין החסידים למתנגדים. משיושבה המחלוקת הובא לכהן הרב אליהו חוברוב. אישים נוספים שפעלו באוסטרוג היו ר' פנחס מקוריץ, שישב כאן באמצע המאה ה- 18 במשך 18 שנים. הרב מאיר מרגליות שכבר נזכר לעיל הביא לאוסטרוג את המגיד החסידי ר' יעקב יוסף בן יהודה ספרד (ייב"י), שנודע בחיבוריו על התורה ועל פרקי תהילים. מאוחר יותר כיהן באוסטרוג נכדו של ייב"י, ר' יעקב יוסף (המכונה "השני"), שהתחנך אצל ר' ברוך ממזיבוז' (נכדו של הבעש"ט). הוא יסד באוסטרוג חצר אדמו"רות. ר' יעקב יוסף נאסר יחד עם ר' ישראל מריז'ין ועם המגיד מטריסק, ואת מקומו בהנהגת החצר מילא בנו, ר' אליקים גצל. אחריו כיהן בנו נכדו של ר' יעקב יוסף השני) - ר' אלתר-מרדכי ספרד ("אלתרניו"). האחרון נפטר בשנת 1934 ועם מותו נפסקה שושלת האדמו"רים מאוסטרוג אשר ליהודי אוסטרוג במאה ה- 18, בראשית המאה ה- 20 עדיין נשתמרו כמה דפים של פנקס ה"חברא קדישא" משנת ת"ע (1710) ומשנות העשרים של המאה ה- 18. באוסטרוג היה בית-כנסת על-שם המהרש"א שנבנה בצורת מבצר. לפי ההשערה נבנה בית הכנסת כמאה שנה קודם, כלומר בראשית המאה ה- 17. בזמן פרעות ההיידמקים לא נפגעה אוסטרוג , אך אחת מ"בנותיה" - קהילת קורסון - סבלה מאוד. שם נהרגו 27 יהודים, אחרים ברחו ובמקום נשאר רק חוכר יהודי אחד. אבל קהילת אוסטרוג לא התחשבה במצב ובשנת 1735- 1736 הטילה על קהילת קורסון מס גולגולת בשיעור של 120 זהוב. הסטרוסטה (מושל הנפה), הנסיך יוזף יבלונובסקי, התלונן על יהודי אוסטרוג בעניין זה באוזני המלך ב- 2 ביוני 1737. מצד שני, פרנסי אוסטרוג הגישו עזרה ליהודי דובנא, כשאלה ניזוקו מידיהם של חיילי גדוד היידמקים. בשנת 1792 שם הגנרל הרוסי סובורוב מצור על אוסטרוג . העיר הופגזה ושני פגזים חדרו לבית-הכנסת של המהרש"א; אחד מהם נתקע בקיר והשני לא התפוצץ. כדי למנוע את הריסת העיר יצא אחד היהודים אל סובורוב והודיע לו שאין בעיר צבא פולני. ואכן, סובורוב שוכנע והפגזה הופסקה. לזכר אירועים אלה נקבע יום ז' בתמוז תקנ"ב (1792) כפורים של אוסטרוג ואף נכתבה "מגילת תמוז" מיוחדת, שנהגו לקרוא בה מאז בבתי-הכנסת. במאה ה- 19, בתקופת השלטון הרוסי, גדלה האוכלוסייה היהודית באוסטרוג פי שלושה ויותר. רוב היהודים עסקו במסחר - בעיקר בענף העצים, התוצרת החקלאית והסחר בבהמות. בענפי המלאכה היה הענף החשוב ביותר ייצור עגלות וכרכרות; התוצרת נשלחה למרחקים. במחצית השנייה של המאה ה- 19 החזיקו היהודים במספר מפעלים: 2 מנסרות, כמה בתי-חרושת לעיבוד עורות, בית-חרושת לנרות ומפעל לייצור רהיטים. בסוף המאה ה- 19 נוסדו שני בנקים יהודיים - "קופת מלווה וחיסכון" ו"בנק לקרדיט הדדי". שניהם העניקו אשראי לסוחרים ולימדו את הציבור פרק בהילכות בנקאות מודרנית. הבנקים האלה המשיכו להתקיים עד תחילת מלחמת העולם הראשונה. מסילת-הברזל רובנה-קייב, שנסללה בסוף המאה ה- 19, עברה במרחק 14 ק"מ מאוסטרוג ועובדה זו פגעה בסיכוייה של אוסטרוג להתפתח מבחינה כלכלית. מדי פעם פגעו ביהודי אוסטרוג מגיפות ושריפות. הקשה מכולן היתה השריפה הגדולה שפרצה בשנת 1889. במהלכה נשרף רכוש רב ובין היתר נשרפו גם פנקסי הקהילה הישנים. למרות שיהודי אוסטרוג היוו %75 מכלל אוכלוסיית העיר, הם לא יוצגו בשלטון המקומי ובפקידות. היו כמה ניסיונות להקים באוסטרוג בתי-דפוס עבריים, שכן מאמצע המאה ה- 16 פעל באוסטרוג בית-דפוס נוצרי. בשנת 1792 נפתח בית-דפוס יהודי, אך הוא נסגר לאחר עשר שנים בערך. בית דפוס שני שהוקם בערך בשנת 1817, נסגר לאחר זמן קצר. בשלהי המאה ה- 19 נוסד באוסטרוג "תלמוד תורה" לבניעניים שהפך להיות במרוצת הזמן בית-ספר דתי "תחכמוני". המורים בו היו בעלי-מקצוע ובתכנית הלימודים נכללו גם לימודי חול ושפות. הממשלה הרוסית קיימה באוסטרוג בית-ספר לנערים יהודיים, שמוריו ומנהלו היו יהודים. זה היה מוסד בעל רמה גבוהה ורבים מבוגריו המשיכו את לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה. באוסטרוג היה גם לבנות. בשנת 1910 נוסדה במקום ישיבה קטנה, שהתקיימה עד סוף מלחמת העולם הראשונה. במקומה באה "ישיבת המהרש"א" שפעלה עד ספטמבר 1939. בראשית המאה ה- 20 נפתחו באוסטרוג כמה ספריות קטנות. הן נוסדו ביוזמת חוגי הנוער של תנועות שונות. בשנת 1905 אוחדו הספריות האלה לספרייה ציבורית אחת שנכללו בה ספרים ביידיש וברוסית. לאחר הצהרת בלפור (בשנת 1917) החלה להתפתח באוסטרוג ספרייה בעברית והיידיש והיא התקיימה עד ספטמבר 1939. בראשית המאה ה- 20 התחילו לפעול באוסטרוג תנועות פוליטיות. הראשונה היתה אגודת "חובבי-ציון", שהיה לה מורשה שייצג את הוועד האודיסאי. מראשית המאה ה- 20 פעלו באוסטרוג שתי אגודות ציוניות, שהתאחדו. בשתיהן יחד היו למעלה מ- 100 חברים. לאחר מכן החלו לפעול תנועות נוספות: "ציונים-סוציאליסטים" (ס"ס) ו"פועלי-ציון", ובמקביל - ה"בונד" וה"בונד הצעיר". לאחר מהפיכת 1905 נאלצו כל התנועות האלה לפעול במחתרת, אך המשיכו להפעיל חוגים להשכלה וקיימו ערבי דיון והרצאות. התנועות הסוציאליסטיות שביניהן ניסו לפעול באמצעות אגודות בעלי-המלאכה, אך לאחר שארגנו שביתות והפגנות נאסרו רבים מחבריהן. כך, למשל, נאסרו 18 חברים ציוניים בעוון ארגון נשף ללא רישיון מטעם המשטרה והשתתפות בו. פעילותן החוקית של תנועות אלה התחדשה רק לאחר מהפיכת פברואר 1917. חודשים אחדים לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה החלו להגיע לאוסטרוג פליטים יהודיים, בייחוד מגאליציה. במקום נוסד סניף של "הוועד היהודי לסיוע" (ייקופו), וזה גייס אמצעים כספיים, תמך בפליטים ובמשפחות המגויסים. מהפיכת פברואר 1917 נתקבלה באוסטרוג בהתלהבות, בתהלוכות ובהכרזות. הקמת הרפובליקה האוקראינית והאנרכיה שהשתררה לא פגעו ביהודי אוסטרוג . ב- 18 במאי 1918 נכנסו הבולשוויקים לאוסטרוג וערכו פוגרום של שוד תוך הסתייעות באוקראינים מקומיים. התארגנותה החפוזה של "הגנה עצמית יהודית" סייעה לשים קץ לאירוע זה. גם בשנים שאחר כך, בעת חילופי שלטון, נפלו לא פעם קרבנות יהודיים באוסטרוג . המצב הכלכלי, ובמיוחד זה של הפליטים, הורע וועד הסיוע המקומי נאלץ לפנות בבקשת עזרה למשרד לענייני יהודים בקייב. לאחר מהפיכת פברואר 1917 החלה התעוררות גדולה בציבור היהודי. המפלגות יצאו מן המחתרת ובאוסטרוג נפתחו סניפים של ה"בונד", "אחדות", "המזרחי", "צעירי ציון", "פועלי ציון" ועוד. הוקם ועד ציוני עירוני לשם תיאום הפעילות של התנועות הציוניות במקום. לראשונה נתקיימו בחירות ונבחרה הקהילה הדמוקרטית ואליה נכנסו נציגים של מפלגות וקבוצות מקצועיות. למפלגות הציוניות היה רוב והן יכלו להעביר החלטה. ששפת ההוראה בבתי-הספר היהודיים תהיה עברית.

 

בין שתי המלחמות
לאחר שתמו פעולות האיבה הוקם "ועד הצלה" מקומי וזה ניגש לשקם את כלכלת יהודי אוסטרוג בעזרת הג'וינט, ארגון יוצאי אוסטרוג בארצות-הברית ונדבנים. אז הוקמו מוסדות אשראי ללא רווח וניתנה תמיכה להקמת מוסדות חינוך ובריאות. ברם, מאמצים אלה הוכשלו לא מעט בגלל המצב המדיני שנוצר. על-פי הסכם השלום בין ברית-המועצות לפולין (משנת 1921) עבר הגבול ביניהן בפאתי אוסטרוג , והעיר היתה ליישוב-ספר; הפרבר המזרחי שלה - העיר החדשה - נכלל באיזור הצבאי שנמשך לאורך הגבול. בשנת 1925 הועברו משרדי הנפה (פוביאט) לזדולבונוב. בשנת 1926 נסגר הגבול לחלוטין ואוסטרוג נותקה מרובן של 250 העיירות שבמזרח, שעד אז היתה מספקת להן סחורות ואשראי. החברות המסחריות והמוסדות הכספיים, שקיימו סניפים באוסטרוג סגרו אותם, וכן נסגרו המפעלים הגדולים. נשארו רק הזעירים, כגון: טחנת-קמח, בתי-בד לשמן, בתי מלאכה לעיבוד עורות, להפקת סבון ותעשייה עממית של כלי חרס. כל אלה היו בידי היהודים. וכן נשאר בידיהם ייצוא תוצרת חקלאית למרכז פולין ושלזיה. בערך %70 מן המסחר הקימעונאי היה בידי יהודים, וענפים כמו סדקית, טקסטיל ומוצרי ברזל - היו לגמרי בידי יהודים. חלק נכבד מפרנסת החנוונים בא מן היריד השבועי ומחמשת הירידים השנתיים שנערכו באוסטרוג . לעומת המצב בענפי המסחר, היו רק %35 מבתי-המלאכה בידי יהודים. הפעילות הכלכלית היהודית נתמכה בכמה מוסדות אשראי. הראשון היה ה"בנק העממי", שהיה כפוף למרכז הקואופרציה היהודית, והיה יורשה של "קופת המלווה והחיסכון". בשנת 1930 היו בבנק העממי 547 חברים בעלי-מניות, רובם סוחרים. במחצית השנייה של שנות השלושים התדרדר מצבו, והוא היה בתהליך של חיסול. הבנק השני היתה קופת גמ"ח שהוקמה בשנת 1926 בכספי "ועד ההצלה". בשנת 1934 הפסיקה קופה זאת במתן הלוואות ועסקה בגביית חובותיה כדי לשקם את הונה. במשך זמן קצר התקיימו שני בנקים פרטיים; "בנק הסוחרים" ו"הבנק לאשראי". למרות שיהודי אוסטרוג היו %66 מאוכלוסיית העיר, ייצוגם בשלטון העירוני היה קטן. בעירייה הראשונה, שנתמנתה בסוף שנת 1926, היו רק 5 נציגים יהודיים, לעומת 7 נציגים פולניים ועוד כמה נציגים אוקראיניים ורוסיים. יחד עם זה נבחר יהודי לתפקיד סגן יושב-ראש המועצה העירונית וכמה יהודים צורפו לוועדות העירוניות השונות. בבחירות שהתקיימו בסוף שנת 1927 נבחרו למועצת העירייה 15 יהודים, מתוך 24 החברים במועצה. גם הפעם נבחר יהודי לתפקיד סגן ראש העיר וגם אחד משני ה"לאווניקים" (חברי הנהלת העיר) היה יהודי. בינואר 1929 אולץ סגן ראש העיר היהודי, שהיה בן המקום, להתפטר ובמקומו מונה קצין יהודי מפשמישל שהובא לאוסטרוג . האיש התערה מהר בחיי הציבור היהודי בכלל ובין הציונים בפרט. ובבחירות שהתקיימו בשנת 1930 בחרו בו היהודים לתפקיד סגן ראש העיר. באותן בחירות ירדה הנציגות היהודית ל- 9 איש ורק בקושי עלה בידי היהודים להכניס נציג יהודי להנהלת העיר (לאוניק). הנבחרים היהודיים נאבקו קשות למען קבלת הקצבות למוסדות יהודים, למרות שהיהודים היוו %90 ממשלמי המסים העירוניים. כשהובאו אליהם תקציבי העירייה לאישור, מחקו מהם מושלי הנפה והמחוז הקצבות אלה. הקהילה הדמוקרטית שנבחרה בשנת 1917 המשיכה לכהן באופן בלתי-רשמי עד הבחירות הראשונות שנערכו בשנת 1928. בבחירות אלה התחרו 7 רשימות. "המזרחי" הצליח להכניס לוועד הקהילה 5 מנציגיו - המספר הגדול ביותר של נבחרים. בבחירות שנערכו בשנת 1932 התחרו 11 רשימות, רובן איגודים מקצועיים. רק 6 רשימות זכו שנציגיהן ייבחרו; כל רשימה יוצגה על-ידי שני נציגים. בבחירות אלה השתתפו %72 מן הבוחרים. הכנסות הקהילה באו בעיקר ממסים ומדמי שחיטה; בערך %80 מן ההוצאות הוצאו על שכר הרבנים והשוחטים ועל החזקת בית-החולים היהודי ובית-היתומים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד סוף שנות ה- 20 כיהנו ברבנות הרב יוסף וורטהיימר והרב אפרים גוברמן. לאחר שעזב הראשון את אוסטרוג , כיהן כרב שני ר' דב קפלן, והרוקח אברהם שרייער - כרב מטעם. בשנת 1932 נבחר לרב הקהילה ר' מרדכי גינצבורג; סגניו היו הרב אפרים גוברמן והרב זאב ספרד, בנו של ר' אלתר מרדכי. כל בתי-הספר היהודיים פרט ל"תלמוד תורה" נסגרו. בשנת 1919 נוסד באוסטרוג סניף של ה"קולטור-ליגע" וזה הקים בית-ספר עממי וגן-ילדים ששפת ההוראה בהם היתה יידיש; הם צורפו לאחר מכן לרשת "צישא". תחילה השתתף הג'וינט בהחזקתם, אבל משנפסקה התמיכה. וגם בשל התנכלות השלטונות, נסגר בית-הספר בשנת 1921 וגן-הילדים בשנת 1923. במהלך שנות העשרים נפתח באוסטרוג בית-ספר עברי "תרבות" ונסגר פעמים אחדות. רק בשנת 1930 התבסס בית-הספר ולידו פעל גם גן-ילדים. בשנת 1936 נפתחו הכיתות הראשונות של גימנסיה "תרבות". המוסדות האלה התקיימו עד ספטמבר 1939. כאמור, עד סוף שנות העשרים המשיך להתקיים בית-ספר דתי עברי "תחכמוני", וכן המשיכה לפעול הישיבה הקטנה, שנוסדה בשנת 1910, אך היא הצטמצמה בשנות השלושים. בשנת 1933 ייסדו תלמידי "החפץ חיים" ישיבה שנקראה על שם המהרש"א. שתי הישיבות פעלו עד ספטמבר 1939. באוסטרוג היו שתי ספריות ציבוריות, האחת לספרי יידיש מיסודה של ה"קולטור-ליגע", והשנייה של "תרבות" ובה בערך 2,000 ספרים בעברית ובשפות אחרות. ספריות אלה היו מרכז לפעילות תרבותית - הרצאות ודיונים ספרותיים. ולצדן פעלו חוגים לדרמה. בסוף שנות העשרים פעל באוסטרוג במשך שנים אחדות מועדון של משכילים יהודיים מאנשי המקום. בין מוסדות הציבור האחרים יש להזכיר את בית-היתומים, שהתחנכו בו בשנות העשרים בערך 40 ילדים. בית-היתומים הופעל בידי "ועד העזרה ליתומים", שחבריו היו פעילים מאוד בוועד הגליל של ווהלין. סניף.'טאז" טיפל בבריאותם של ילדי בתי-הספר, בארגון קייטנות לילדי עניים ובפיקוח על בית-החולים היהודי, שלצדו פעל בית-מרקחת שחילק תרופות חינם. בראשית השלטון הפולני פעלו באוסטרוג גם בית-זקנים ומטבח לנצרכים, אך בגלל המצוקה הכלכלית נסגרו שניהם. הפעילות הציונית החלה באוסטרוג כאמור בראשית המאה ה- 20. היא הסתעפה מאוד בתקופת השלטון הפולני, למרות שאוסטרוג היתה איזור ספר צבאי והשלטונות הקשו מאוד על הפעילות; במיוחד הכבידו השלטונות את ידם על מפלגות השמאל. בשנות העשרים פעלו באוסטרוג התנועות והארגונים האלה: "התאחדות", "פועלי ציון", שנוצרו מ"צעירי ציון", "המזרחי", ואחר כך המפלגה הרוויזיוניסטית, "המדינה", "ויצו", ה"עובד הציוני" ועוד. בין תנועות הנוער הראשונות היו "החלוץ" ו"השומר הצעיר"; האחרונה פנתה שמאלה ולאחר שהתפלגה מן התנועה הוקם "השומר הלאומי" (אחר כך "הנוער ינויצה"). בסוף שנות העשרים נוסד קן "ביתר" ובשנות השלושים הוקמו "דרור", "גורדוניה", "ויתקוניה". "החלוץ" קיים קיבוץ הכשרה בחווה יהודית בכפר סמוך לאוסטרוג . ה"בונד", שהיה פעיל באוסטרוג , הקים כאמור בשנת 1919 את סניף "הקולטור-ליגע", וזו יסדה בית-ספר, גן ילדים וספרייה. בראשית שנות העשרים הקים ה"בונד" כמה איגודים מקצועיים ובבחירות שהתקיימו בשנת 1929 נבחרו שניים מחבריו לייצג אותו בעיריית אוסטרוג . בשנת 1930 אסר השלטון הפולני את פעילותו באיזור הספר וה"בונד" הלך וגווע. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 122 איש. הציונים הכלליים קיבלו 20 קולות; המזרחי - 34; רוויזיוניסטים - 5; התאחדות השומר הצעיר - 30; פועלי-ציון - 33. לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 1,445 איש. הציונים הכלליים קיבלו 109 קולות; המזרחי - 51; רוויזיוניסטים - 9; ברית רוויזיוניסטית - 529; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 644; התאחדות - 103. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 525 איש. הציונים הכלליים קיבלו 97 קולות; המזרחי - 10; מפלגת המדינה - 7; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 411.

 

במלחה"ע ה - II
בתקופת השלטון הסווייטי, בשנים 1939 - 1941, כיהן באוסטרוג כראש העיר מוטל גורין, פעיל ה"בונד" בשנות העשרים, שהיה אחר כך לקומוניסט. לאחר 22 ביוני 1941 הצליחו בערך 1,000 מיהודי אוסטרוג לצאת מזרחה, חלק מהם במסגרת גיוס לצבא האדום וחלק התפנו יחד עם אנשי הממשל הנסוגים או בכוחות עצמם. ב- 28 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את חלק העיר שבגדה המערבית של הנהר הורין, ואילו הצבא הסובייטי התבצר בחלק שבגדה המזרחית וניהל עם הגרמנים קרב עיקש, כדי לעכב את התקדמותם לעבר קייב. בקרב זה, שנמשך עד ל- 2 ביולי, נהרסו חלקים מן העיר ובערך 500 יהודים נהרגו בהפגזות ובהפצצות. ב- 3 ביולי 1941 השתלטו הגרמנים על כל אוסטרוג. על היהודים הוטל עוצר לילה ארוך יותר (משש בערב) מאשר על האוכלוסייה הלא-יהודית (מתשע בערב). מלבד זאת נצטוו היהודים לשאת סרט שרוול ועליו מגן-דוד. באותה עת ערכו שתי חטיבות הרגלים של האס"אס פעולות טיהור נרחבות נגד שרידי הצבא האדום באיזור המשתרע מאוסטרוג מזרחה. בראש המבצע עמד המפקד הבכיר של האס"אס והמשטרה שליד גיס דרום, גנרל האס"אס יקלן. כמו בביילורוסיה, ביקש לעצמו האס"אס טרף קל - יהודי העיירות שבשטח המבצע. בתואנה שיהודי אוסטרוג סייעו לחיילים ולצנחנים סווייטיים שנראו בתחנת הרכבת הסמוכה, אוז'נין, נצטוו היהודים בי"א באב תש"א (4 באוגוסט 1941) להתרכז במקום אחד ומשנתאספו הם הוקפו באנשי אס"אס. אך כאן התערב המושל הצבאי של אוסטרוג וטען, שהעיר הרוסה והוא זקוק לכוחות עבודה כדי לנקותה ולשקמה. אנשי האס"אס בחרו אפוא בערך 2,000 זקנים, נשים וחולים, הובילו אותם אל מחוץ לעיר ורצחו אותם. למחרת הטבח החרימו הגרמנים את כל דברי הערך של היהודים ומלבד זאת הטילו עליהם לשלם כופר בסכום של 100,000 רובלים. כעבור קצת פחות מחודש, בט, באלול תש"א (1 בספטמבר 1941) רוכזו הגברים במנסרה. מתוכם הוציאו הגרמנים 2,500 איש, הובילו אותם ליער ניקיטין ושם רצחו אותם בתעלות שהוכנו מראש. רובם של היהודים שנשארו באוסטרוג היו נשים וילדים. כמה ימים לאחר שכבשו הגרמנים את אוסטרוג הם מינו יודנראט, אך רוב חבריו נרצחו בשתי האקציות שהוזכרו. חברי היודנראט שמונו לאחר מכן, וכן חמשת השוטרים היהודיים, זכו להערכה חיובית מפי הניצולים. יהודי אוסטרוג הועסקו בעבודות כפייה במנסרה, בכריתת עצים ביערות, בעבודות טעינה ופריקה בתחנת אוז'נין ובמתן שירותים שונים. במקום שרר רעב ואנשים סבלו מתת-תזונה; יהודים אחדים הוצאו להורג על הברחת מזון. צעירים התארגנו בקבוצות במטרה לברוח ליערות ולהילחם שם, אך משנכשלו הניסיונות לרכוש נשק התפוררו הקבוצות. יהודי אוסטרוג שנותרו בחיים רוכזו בגטו שהוקם בחלק ההרוס של העיר. ביוני 1942 נסגר הגטו. הצטופפו בו בערך 3,000 נפש. הצפיפות הגיעה בממוצע ל- 10 איש לחדר. בספטמבר 1942 הצטרף היודנראט של אוסטרוג למאמצי היודנראט של זדולבונוב ומיזוץ' לבטל את גזרת החיסול. בראש הפעולה עמד המהנדס שמחה שלייפשטיין, יושב-ראש היודנראט של זדולבונוב, ומקורבו של הגרמני חסיד אומות העולם הרמן גרבה. בעצתו של גרבה אספו היהודים זהב ודברי ערך כדי לשחד את הגביטסקומיסר שיבטל את רצח היהודים בשלושת היישובים שהוזכרו. החיסול אמנם נדחה לאוקטובר, אך לא בוטל. בינתיים נאסר שלייפשטיין ונרצח. בד' בחשון תש"ג (15 באוקטובר 1943) רוכזו 3,000 יהודי אוסטרוג , הובלו אל מחוץ לעיר ונרצחו. בערך 800 איש נמלטו מן הטבח אך רובם נלכדו והם הומתו מאוחר יותר. כ- 30 יהודים שחיו ביער ליד הכפר חורוב הותקפו בידי כנופיה של אנשי או.פ.א. ושישה מהם נהרגו. השאר הצטרפו ליחידות פרטיזניות סווייטיות שונות (של אודוחה ועוד). אוסטרוג שוחררה בידי הצבא האדום ב- 5 בפברואר 1944. כארבעים יהודים שניצלו במחבואים ובשורות הפרטיזנים שבו לעיר.

http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%207552.pdf

http://www.discover-montenegro.com/ostrog_monastery.htm