ד' חשון ה'תשע"ח

איזביצה קויאווסקה IZBICA KUJ

קהילה בפולין
מחוז: לודז'
נפה: קאליש
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,981

·  יהודים בשנת 1941: כ - 1,600

·  יהודים לאחר השואה: מספר יהודים

תולדות הקהילה:
 

ישוב עירוני שנוסד ב- 1595 וקבל מעמד של עיר ב- 1754. היהודים הראשונים התישבו באיזביצה במאה ה- 17. הם עסקו במסחר ובמלאכה. בין בעלי מלאכה בלטו סנדלרים ואופים. במאה ה- 19 היו בבעלות יהודית מספר מפעלים קטנים ליצור חומץ, לאריגים ולתחרים. לסוחרים יהודים היו קשרים כלכליים עם המתישבים הגרמנים באזור. במאה ה- 19 הקימה הקהילה באיזביצה בית כנסת ובית מדרש. במרוצת הזמן נוספו גם מניינים של החסידים. כן נתקיימה במקום ישיבה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא נשתנתה הפעילות הכלכלית היהודית באופן מהותי בהשוואה לשנים הקודמות. כ- %70 מכלל המפרנסים היהודים עסקו במלאכה. בידי סוחרים יהודים באיזביצה היו טחנות קמח ומחסני תבואה. בשנות ה- 20 נוסדו קופת גמילות חסדים ובנק קואופראטיבי ושניהם סייעו בידי יהודי המקום לנוכח המצוקה הכלכלית והתחרות הקשה מצד הפולנים. בשנים אלו הוקם גם איגוד בעלי מלאכה. אגודת ביקור חולים הושיטה עזרה לחולים נזקקים. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות וביניהן יש לציין את בית"ר והשומר הצעיר שמשכו לשורותיהן נוער יהודי רב. לאגודת ישראל השפעה ניכרת במוסדות הקהילה. רבה של הקהילה בין שתי מלחמות עולם היה ר' דוד בער כהן. לאחר מותו בחרה הקהילה למשרה זו את בנו הבכור, ר' משה ברוך כהן. הוא שימש כרבה של איזביצה רק שנתיים - עד לפרוץ המלחמה. הישיבה הנזכרת לעיל זכתה להערכה ונהרו אליה צעירים יהודים מכל הסביבה. ב- 1938 תוכנן להרחיב את הישיבה ולבנות לידה פנימיה, אך התוכנית לא בוצעה בגלל המלחמה. בית ספר בית יעקב נתקיים בתקופה זו. משפחות יהודיות אמידות שלחו את ילדיהן לגימנסיה העברית בוולוצלאווק. הספריה היהודית "יידישע געזעלשאפטלעכע ביבליאטעק", שהוקמה עוד ב- 1917 הרחיבה את עבודתה והיו בה כ- 5,000 ספרים ביידיש, בפולנית, בגרמנית ובעברית. ליד הספריה נמצא אולם קריאה ופעל שם גם חוג דרמטי של חובבים. שלושה מועדוני ספורט היו באיזביצה. שמשון, הכוח ומכבי. ליד מכבי התארגנו תזמורת וחוגים לאמנות.
באמצע ספטמבר 1939 נכבשה העיר ע"י הגרמנים וכבר ב- 16 לחודש זה נאסרה קבוצה של נכבדי הקהילה כבני ערובה. הגרמנים התעללו בהם ושיחררו אותם רק כעבור חודש. ביוזמת הגרמנים המקומיים הורד מגן דוד מחזית בית הכנסת; ספרי התורה, כל תשמישי קדושה והריהוט הוצאו החוצה והושחתו. בית הכנסת הפך למחסן תבואה. כן הרסו הגרמנים את המקווה והתקינו שם מחסן לברזל ולמוצרי בניין. תוך זמן קצר החלו הגרמנים להחרים את הרכוש היהודי ולהרחיק את היהודים מדירותיהם. כך התחיל תהליך ריכוזם של היהודים ברובע מיוחד, שהפך מאוחר יותר לגיטו. באיזביצה הוקם היודנראט ובראשו הועמד אליהו איזביצקי, יו"ר ועד הקהילה לפני המלחמה, ובין חבריו: אבא כהן, א. ביברובסקי ופוגל - פליט יהודי מגדאנסק. על היודנראט היה לספק לגרמנים מדי יום אנשים לעבודת כפייה וכן תכשיטים, זהב, פרוות, שטיחים ודברי ערך אחרים.
בראשית 1940 הוכנסו לגיטו יהודים מן הסביבה וביניהם מנוביני ברדובסקיה ומבאביאק. בגיטו גדלה הצפיפות והתפשטה מחלת טיפוס. החולים היו מסתתרים במרתפים מחשש השילוח מן המקום. בחודש מאי 1940 נצטוו כל הגברים להתיצב למיפקד ומספר גדול של צעירים נלקחו למחנה העבודה במוגילנו. בחטיפת הצעירים למחנות העבודה השתתפו נוסף על המשטרה הגרמנית גם גרמנים מקומיים. ב- 24 ביוני 1941 הועברו צעירים נוספים למחנה עבודה באינוברוצלאב. מספר שבועות לאחר מכן נשלחה קבוצת נשים יהודיות למחנות עבודה שונים.
ב- 15.1.1942 החלה האקציה של חיסול. היודנראט הזהיר את בני הקהילה בפני האקציה המתקרבת ואמנם יהודים רבים התפזרו בכפרים הסמוכים. לאחר שנודע לגרמנים כי חברי היודנראט מסרו את הידיעה על האקציה לתושבי הגיטו- רצחו אותם ביער בקרבת איזביצה, מספר שעות לפני התחלת הגירוש. תוך יומיים גורשו כל יהודי איזביצה, כ- 1,000 במספר, להשמדה במחנה חלמנו.
עם סיום המלחמה חזרו לעיירה מספר יהודים מניצולי השואה ופליטים ששהו ברוסיה. לוועד היהודי בוולוצלאווק היתה שלוחה באיזביצה. כעבור זמן קצר קיבלו היהודים מכתבי איום שנשלחו ע"י האנטישמים הפולניים, כי עליהם לעזוב את המקום, ולא - צפויים הם לסכנה. בעקבות מעשה זה יצאו שרידי הקהילה את איזביצה.