כ"ט חשון ה'תשע"ח

אלכסנדריה ALEKSANDRIYA

עיירה בפולין
נפה: רובנה
אזור: ווהלין ופוליסיה
שפת הנהר הורין
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 1,781

·  יהודים בשנת 1941: כ- 1,293

·  יהודים לאחר השואה: כ- 51

תולדות הקהילה:
 

עיירה בנפת רובנה.

 

בעת מלחה"ע ה - I

אלכסנדריה שוכנת על שפת הנהר הורין, בקרבת מסילת הברזל רובנה-סארני. באמצע המאה ה- 17 נקרא היישוב בשם אחר ונכלל בנחלאותיו של האציל יאן זאמויסקי. זה החליט לקרוא את המקום על שם סבו אלכסנדר אוסטרוגסקי. יש לשער, שיהודים ישבו כאן כבר לפני גזירות ת"ח ות"ט. בזמן מרד חמלניצקי נהרסה אלכסנדריה. בשנת 1653 נותרו בה רק 8 בתים, ובשנת 1661 נמנו בה רק 2 יהודים. בהתוועדות גליל ווהלין, שנערכה בשנת 1700 בהורוכוב, הוטל על אלכסנדריה מס גולגולת בסכום של 350 זהובים. היא היתה כפופה אז לקהילת האם אוסטראה. בשנת 1760 עברה אלכסנדריה לרשות הנסיכים לבית לובומירסקי, שעשו לפיתוח המקום. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היו היהודים יותר משני-שלישים מתושבי העיירה. תרם לכך פיתוחה הכלכלי של אלכסנדריה, שכלל כמה מפעלי תעשייה, כגון: בית-חרושת לסוכר שהקים יעקב הורנשטיין, 4 טחנות קמח, ששתיים מהן החכיר ליהודים הנסיך לובומירסקי, בית מלאכה לאריגים גסים, מנסרה ועוד. לפיתוח המקום תרמו גם מסילת הברזל שנסללה אז ועברה במרחק 4 ק"מ מן היישוב, והמעגן שהוקם על הנהר הורין. רוב יהודי אלכסנדריה עסקו במסחר זעיר ובמלאכה; חלק מהם נהגו לשוטט עם מרכולתם או עם כלי עבודתם בכפרי הסביבה והתפרנסו מכך. בעיירה היו אז שלושה בתי-כנסת. בראשית המאה ה- 20 התיישב באלכסנדריה רוקח צעיר ומתבולל בשם צבי גולובצ'ינר. במהרה התקרב ליהדות והתבלט בציבור היהודי בתור עסקן. בהשתדלותו נפתחו במקום משרד דואר, תחנת כיבוי-אש, וכן נוסדה בו "קופת הלואה וחיסכון", שמנתה במהרה 350 חברים בעלי-מניות. הקופה התקיימה עד ראשית מלחמת העולם הראשונה. יהודי אלכסנדריה היו בין ראשוני המצטרפים לתנועה הציונית בווהלין. בנימין מלמד, סוחר גדול ובעל טחנות קמח, היה מראשוני "חובבי ציון" ונציג "הוועד האודיסאי". כשהוקמה ההסתדרות הציונית היה בין הראשונים שרכש מניות של ה"בנק הקולוניאלי" ואף עשה רבות להפצת מניות אלה בין ידידיו. באלכסנדריה היתה ספרייה ציבורית יהודית, שנתמכה בידי "חברת מפיצי השכלה" בפטרבורג. פעיל במיוחד בתחום זה היה זקן העיירה הנבחר לייב קרמר, איש משכיל וראש וראשון למשכילי אלכסנדריה. בשנת 1906 התקיימו הבחירות לדומה (טנמלרפה). ציוני ווהלין בחרו בזאב ז'בוטינסקי להיות מועמדם לדומה. אלא שז'בוטינסקי היה חייב להוכיח, שהוא בעל רכוש. אחד מבני אלכסנדריה, צבי סונדלזון, רשם את ביתו על שם ז'בוטינסקי ובכך נתמלאה דרישת החוק. מפקד המשטרה הצארית מרובנה בא לבדוק את העניין, כנראה בעקבות הלשנה, אך נמצאו שני עדים - יהודי ונוצרי, שהעידו שז'בוטינסקי הוא תושב אלכסנדריה זה שנים. אשר לתחום החינוך, בשנת 1898 נפתח בהשתדלות משכילי המקום "חדר מתוקן"; מנהלו היה חיים ניסן זקס. המוסד פעל כבית-ספר מודרני; למדו בו עברית בעברית ונלמדו בו גם מקצועות חול אחרים - רוסית, זמרה ועוד. אבל בשל קשיים כספיים נסגר ה"חדר" הזה כעבור כמה שנים. ביוזמת בוגריו נפתח בית-ספר אחר, אך גם הוא נסגר כעבור זמן מה בערך( בשנת 1906). לאחר מכן נפתח בית-ספר פרטי, שלימדו בו בעיקר את הלשון הרוסית, אך גם עברית ומקצועות היהדות. עברית לימדו גם מורים פרטיים. כך נמשך המצב עד שנת 1917. אז הופיע באלכסנדריה שמואל רוזנהק וייסד במקום בית-ספר עברי בשם "תרבות". במעשה זה היה רוזנהק למייסד בתי-הספר העבריים בווהלין כולה. לימים מונה למפקח הראשי עליהם בווהלין מטעם רשת "תרבות" בפולין. ימי מלחמת העולם הראשונה עד סוף שנת 1917 עברו באלכסנדריה ללא אירועים מיוחדים, למרות שהיו גם ימי אימה - כשעברו בעיירה יחידות קוזאקים. בשנת 1917 נערכו לראשונה בחירות לקהילה הדמוקרטית ונבחרה הנהלה בת 19 חברים בראשות הרב חיים מרדכי שטרנברג. לאחר מהפיכת אוקטובר 1917 היו חילופי שלטון תכופים ועל אלכסנדריה השתלטו מדי פעם כנופיות שודדים, שבזזו רכוש יהודי. ביוזמתו של שמואל רוזנהק, שהגיע לאלכסנדריה בזמן זה כאמור לעיל, הוקמה הגנה עצמית מזוינת ברובים ואנשיה שמרו בלילות על ביטחון העיירה. באחד הימים הדפו אנשי ההגנה העצמית, יחד עם יחידת הגנה מרובנה, פלוגת פרשים מצבאו של דניקין. בשנת 1918, בזמן שלטון הבולשוויקים, העלילו על יהודי אלכסנדריה שהם רצחו חייל מחיילי הצבא האדום. לעיירה הגיעה פלוגת-עונשיין, הרגה יהודי אחד, לקחה בני ערובה ותבעה תשלום קנס בצורת מצרכים שונים. לאלכסנדריה הוזעק קומיסר יהודי מרובנה, וזה חקר את הפרשה. בעקבות הבדיקה נוקו יהודי המקום מכל אשמה. בשנת 1920, כשנכנסו הפולנים לעיירה, הם הרגו שני יהודים; אחד מהם היה זקן העיירה לשעבר קרמר.

בין שתי המלחמות

חילופי השלטון בשנים 1917- 1920 והפרעות שעברו על היהודים הביאו לעזיבה והאוכלוסייה היהודית הצטמצמה. רוב העוזבים היו מבין האמידים יותר. עקב זאת נסגרו רוב המפעלים ויהודי אלכסנדריה חזרו לעסוק במסחר זעיר ובמלאכה. הפעילות הכלכלית הזאת נתמכה בידי הבנק העממי שנוסד בשנות העשרים בסיוע הג'וינט והצטרף למרכז הקואופרציה היהודית. לעיירה היה בתקופה זו מעמד של מועצה מקומית (הנימג). בשנת 1928 ישב בהנהלתה רק נציג יהודי אחד, מתוך 12 חברים. בבחירות לקהילות שנערכו בשנת 1928 שויכה אלכסנדריה לרובנה ונציגה ישב בהנהלת הקהילה ברובנה. באלכסנדריה היו ארבעה בתי-כנסת; אחד מהם נקרא על-שם לובומירסקי והוא נבנה כנראה בעזרת תרומה של הנסיכים בעלי המקום. במאה ה- 19 כיהנו ברבנות אלכסנדריה סבו ואביו של ר' ברוך הלוי קוטליאר. לאחר מכן המשיך במסורת גם בנו, ר' משה קוטליאר. משנת 1896 כיהן באלכסנדריה ר' חיים מרדכי שטרנברג ומשנת 1918 - בנו, ר' משה שלמה שטרנברג, מעסקני "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" בווהלין. בשנת 1932 עבר ר' משה שלמה שטרנברג לכהן ברבנות בקוסטופול ומשם עלה בשנת 1937 לארץ-ישראל. את מקומו באלכסנדריה ירש גיסו, ר' מיכאל אפשטיין, שנספה בשואה יחד עם יהודי אלכסנדריה בית-הספר העברי, שנוסד בשנת 1917 בידי שמואל רוזנהק, שימש דוגמה לעיירות אחרות באיזור. בית-הספר נכלל ברשת "תרבות" בפולין. למדו בו רוב ילדי העיירה והוא שימש מרכז תרבותי וציוני. המוסד התקיים ברציפות עד ספטמבר 1939. בשנת הלימודים 1930/29 פעלה באלכסנדריה ישיבה ולמדו בה 60 תלמידים בערך. מתלמידי בית-הספר העברי צמחו תנועות הנוער. הראשונה שהוקמה היתה "השומר הצעיר" - בשנת 1926. אחריה הוקמו קנים של "גורדוניה", "ביתר" ו"החלוץ הצעיר". בוגרי התנועות הקימו סניף של "החלוץ" וניסו את כוחם בהכשרה חקלאית גדוד( "אבכוכ-רב"). אחר כך היו בין מקימי קיבוצי-ההכשרה בקוסטופול, בסארני ומקומות נוספים. בני אלכסנדריה שעלו לארץ-ישראל הקימו את קיבוץ גלאון. בשנות השלושים נתארגנה ביוזמת חברי "השומר הצעיר" קבוצת כדורגל בשם "שומריה", שערכה תחרויות שהשתתפו בהן קבוצות יהודיות אחרות מן האיזור. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 91 איש. הציונים הכלליים קיבלו 19 קולות; המזרחי - 12; רשימת ארץ-ישראל העובדת, פועלי ציון והתאחדות השומר הצעיר - 60. לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 188 איש. הציונים הכלליים קיבלו 26 קולות; המזרחי - 10; רוויזיוניסטים וברית רוויזיוניסטית - 16; פועלי ציון, התאחדות השומר הצעיר ורשימת ארץ-ישראל העובדת - 136. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 10 1 איש. הציונים הכלליים קיבלו 25 קולות; המזרחי - 20; הרוויזיוניסטים, ברית רוויזיוניסטית ומפלגת המדינה - 7; פועלי ציון, התאחדות השומר הצעיר ורשימת ארץ-ישראל העובדת - 68. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 104 איש. הציונים הכלליים קיבלו 29 קולות; המזרחי - 14; הרוויזיוניסטים, ברית רויזיוניסטית ומפלגת המדינה - 6; פועלי-ציון, התאחדות השומר הצעיר ורשימת ארץ-ישראל העובדת - 55.
 

במלחה"ע ה - II

ב- 24 ביוני 1941 החלה בריחה של צעירים מאלכסנדריה, ולמחרת ב- 25 ביוני התפנה הממשל הסווייטי המקומי. אחרוני החיילים הסווייטיים עזבו את אלכסנדריה ב- 28 ביוני ובנסיגתם פוצצו את גשר מסילת הברזל על הנהר הורין. ב- 29 ביוני נכנס לאלכסנדריה הצבא הגרמני ולמחרתו החל בשוד הרכוש היהודי. בימים 1- 4 ביולי הצטרפו איכרי הסביבה למעשי השוד והביזה. למעשים אלה נתלוו שריפת בתי-הכנסת, חילול ספרי התורה, התעללויות ורציחות של יהודים בודדים. על יהודי אלכסנדריה הוטלה חובה לשאת את אות ההיכר היהודי המיוחד. הגרמנים הטילו על היהודים עבודות כפייה והם הועסקו בתיקון גשר מסילת-הברזל, בחפירת כבול, בעבודות טעינה ופריקה בתחנת הרכבת הסמוכה (קסרימובול). יהודים נשלחו גם לעבודה ברובנה הסמוכה. מלבד זאת הוטל עליהם תשלום כופר בזהב, בשיעור של 20 רובל לאיש, ובחפצים שונים.
ב- 31 ביולי 1941 נלקחו 85 יהודים ונרצחו, ומאז נמשכו רציחות של יחידים. ב- 2 בספטמבר 1941 נצטוו היהודים למנות יודנראט בן 9 חברים. נכללו בו עסקני ציבור לשעבר. באמצע אוגוסט 1942 הוקם הגטו, ב- 30 בתים רעועים, ושוכנו בו למעלה מ- 1,000 נפש.
אור ליום י"ב בתשרי תש"ג (23 בספטמבר 1942) הוטל צור על הגטו. בלילה הצליחו לחמוק מתוכו כמאה איש. למחרת הוציאו הגרמנים מן הגטו בערך 1,000 יהודים, הובילו אותם לבורות בקרבת הכפר סווט ורצחו אותם. אחרונים הומתו אנשי היודנראט, שהוכרחו להעמיס את בגדי הנרצחים. ב- 28 באוקטובר 1942 נורו עוד 85 איש, ביניהם כאלה שפותו לחזור או שנתפסו.
אלכסנדריה שוחררה ב- 31 בינואר 1944. מן היערות ומן המחבואים יצאו 11 איש. כעבור זמן מה הצטרפו אליהם 40 איש שחזרו מברית-המועצות.